שולחן שבת פרשת נח

    מאת הרב אילן אלסטר

רב בית המדרש הקהילתי כפר אברהם פ"ת

רעיון מהפרשה : בתחילת הפרשה מתואר נח כ"אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו' ט). לאחר המבול מתחיל נח דרך חדשה: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם"  (בראשית ט' כ) ומסביר הכתב והקבלה שהמקרא חסר וכאילו נכתב "ויחל נח להיות איש האדמה". בהמשך הדברים מסופר שעיסוקו של נח בעבודת האדמה הביא אותו לידי שִכרות וקלקול: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (שם פס' כא). רש"י מבאר שהסיבה לקלקולו של נח היא "שעשה את עצמו חולין", ונראה שהדבר קשור בעובדה שנח איש התיבה הפך להיות איש אדמה.

יש לשאול, מה החיסרון בכך שנח הופך להיות איש אדמה, והרי העולם נברא כדי ליישבו (ישעיהו מ"ח יח "לא תהו בראה לשבת יצרה") ועבודת האדמה היא חלק מייעודו של האדם (בראשית ב' ה "ואדם אין לעבוד את האדמה") ?

בקריאה ראשונה נראה שכאשר יצא נח מן התיבה הוא הקריב קרבנות לה', עסק בעבודת ה' ובעניינים רוחניים, ובמקום להמשיך בכך הוא החל לעסוק בעניינים ארציים. ולכאורה יש  לומר שביחס לדרגתו נחשב הדבר כחילול הקודש – ירידה מקודש לחולין.

אך נעיין בפרשת בראשית, שם נאמר  (ה' כט): "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'". ומפרש רש"י: "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה".

מכאן ששמו של נח קשור בברכה שהביא לדורו דווקא בגלל היותו איש אדמה. נח איש האדמה המציא את המחרשה, הביא ברכה ותועלת לדורו ונקרא נֹח מלשון מנוחה, שבזכות יוזמתו הברוכה באה מנוחה לאדמה ולאיש האדמה.

אם כן, מתחזקת השאלה: מהו החיסרון של היות נח איש אדמה אחרי המבול?

התשובה לכך נמצאת בהמשך דברי רש"י: "עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת".

בביאור העניין יש להקדים ולשאול: מדוע העיסוק בנטיעת גפן ולא בנטיעה אחרת נחשב לנח כמי שעשה עצמו חולין? ובאיזו נטיעה היה עליו לעסוק?

נראה שהסיבה לכך קשורה בתפקיד שהיה צריך נח למלא בעת המבול.

הרמב"ן עוסק בשאלה מדוע נצטווה נח לעשות תיבה, שהרי יש לקב"ה דרכים רבות להצילו?

שמעתי ממו"ר הרב גולדויכט ז"ל שנח היה צריך לתקן את מה שהיה חסר במידת החסד, שלא ניסה להציל את דורו. לכן, במשך שנים עשר חודשים שנח היה בתיבה הוא לא טעם טעם שינה, והיה עסוק יום ולילה בקיום הנבראים שנבחרו להישאר אחרי המבול (מדרש תנחומא בראשית ט' ט).

לאור זאת ששמו של נח מעיד על ייעודו הכללי לסייע לעולם ולהביא לו ברכה בחיי המעשה, הרי שאחרי המבול היה צריך נח לנטוע נטיעה שתהיה לתועלת לאחרים. בניגוד לכך עסק נח בנטיעת כרם לתועלתו הפרטית, וכמו שנאמר במדרש (תנחומא בראשית ט' יג) שבאותו יום שנטע שתה מן היין.

נח, שכל שליחותו לפני המבול היתה לנטוע בעבור אחרים, לא דאג לדורו לאחר המבול ושב לנטוע ולעשות רק למען עצמו. דבר זה הוא חילול תפקידו ושליחותו של נח בעולם. משום כך הנטיעה שנטע היא בבחינת עבירה גוררת עבירה, וקלקולו כתוצאה מן היין הוא סימן לנח שהיה צריך לעסוק בזיכוי הרבים, ולא לחפש את הנאתו הפרטית.

כעין זה מצאתי בספר משך חכמה (בראשית ט' כ)  שמבאר את דברי המדרש (בראשית רבה לו' ג) : חביב משה מנח. נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש הא‑להים.

אומר המשך חכמה ,שיש שתי דרכים בעבודת ה'. יש מי שמתבודד עם עצמו, ויש מי שעוסק בצורכי ציבור, מבטל את עצמו בשביל הכלל ומפקיר את נפשו בעבורם. היה מקום לחשוב שמי שמתבודד בעבודת ה' עולה מעלה מעלה ומי שעוסק בצורכי ציבור יורד ממדרגתו, אולם אצל נח ומשה אנו רואים את ההפך. נח, שהתבודד ולא הוכיח את בני דורו, אחרי שהיה איש צדיק ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". ומשה, אשר נקרא "איש מצרי" כי היה מוכרח לגְלוֹת מכיוון שמסר את נפשו על ישראל בהריגת המצרי, נשתנה שמו ונקרא "איש הא‑לוהים", כי הגיע לתכלית השלמות שאדם יכול להגיע אליה.

מכאן נוכל ללמוד, שאדם שדואג רק לעצמו, אף אם הוא צדיק עלול הוא לבוא לידי חטא. זאת בניגוד למי שדואג לאחרים ומזכה אותם, שעליו נאמר בפרקי אבות (ה' ח): "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו".

שאלת השבוע: השנה בע"ה נתחיל להגיד ותן טל ומטר לברכה בתפילת ערבית במוצאי שבת זו.

בחו"ל מאחרים בשאלת הגשמים עד ששים יום מתקופת תשרי (השנה 5.12) . בזמננו  הנסיעות לחו"ל אינן דבר שאיננו מצוי (=כמובן שבקורונה זה שונה)  ויש שנוסעים פעמים רבות במהלך השנה לחו"ל. מה הדין אדם שגר בישראל ונוסע לחו"ל האם שואל גשמים כבן ארץ ישראל  בליל ז' מרחשוון או כיהודי חו"ל ?

תשובה:

א.בספר שערי תשובה סי' קי"ד סק"ב כתב שם ברכי יוסף שכיון שהתחיל לשאול בארץ ישראל ותן טל ומטר בז' מרחשוון לא יפסיק לאמר בתפילתו ותן טל ומטר גם כאשר נסע לחו"ל ושם עוד לא התחילו לשאול גשמים.דין זה אמור גם אם ישאר בחו"ל תקופה ארוכה ,(אם ילדיו ואשתו בארץ ישראל) אעפ"י כן ימשיך לנהוג כבן ארץ ישראל.

ב.כתב בשו"ת יין הטוב שאם התחיל לשאול גשם בארץ ישראל  ונוסע לחו"ל עם אשתו וילדיו לחו"ל על מנת להיות שם שנה ויותר, יפסיק לשאול גשמים כאשר יגיע לחו"ל עד ששים לתקופת תשרי , שאז גם בחו"ל שואלים גשמים.

ג.אם נסע לחו"ל לפני ז' מרחשוון כיצד ינהג? ברכי יוסף בשם כמה גדולים ואחרונים: יבקש גשמים בשומע תפילה,ובברכת השנים יאמר "ותן ברכה" כמנהג אנשי חו"ל וכנ "ל.

ד.מי שדעתו לחזור באותה שנה לארץ ישראל או כשאשתו וילדיו בארץ ישראל ושואל גשמים בברכת השנים  החל מליל ז' מרחשון, לא נחשב כטועה בתפילה כי יש לסמוך על דעת הרדב"ז וההולכים בשיטתו , וכל שכן אם דעתו לחזור לארץ ישראל קודם ששים יום לתקופת תשרי. בשו"ת דבר יהושע כתב שנכון שיאמר "ותן טל ומטר לברכה בארצנו הקדושה ובכל המקומות הצריכים לכך".

ד. מי שנוסע למקומות שאין שם ישוב יהודי ,וכגון להשתטח על קברות צדיקים במקומות שונים באירופה השוממים מיהודים, ודעתו לחזור לארץ ישראל, ינהג כבן ארץ ישראל לשאול גשמים מליל ז' מרחשוון, וגם אם אחר כך יגיע למקום שיש שם ישוב יהודי,לא יפסיק מלשאול על הגשמים כבני ארץ ישראל. (על פי פסקי תשובות סימן קי"ז) .

סיפור לשולחן השבת בנושא – חסד

רבי אלימלך מליז'נסק ואחיו רבי זושא מאניפולי תלמידיו של המגיד ממזריטש "ערכו גלות' במשך כמה שנים, ונדדו מעיירה לעיירה  כדי להפיץ את תורת החסידות. לא היה להם בגדים ראויים ומזון לאכול והם היו נראים כמו שני קבצנים. בנדודיהם הם היו מגיעים מדי פעם לעיירה לודמיר. גביר העיירה שהיה עשיר מופלג סירב להכניסם לביתו בטענה שאין זה לכבודו לארח שני קבצנים. לעומתו יהודי אחר בעיירה שהיה עני מרוד אך בעל לב זהב ונשמה טהורה,אכסן את שני האחים הצדיקים ברצון.

לימים יצא שמם בעולם ורבי אלימלך ורבי זושא נודעו כצדיקים גדולים ורבים באו אליהם כדי לקבל ברכה הדרכה ועצה.החסידים שלהם קנו להם עגלה מהודרת רתומה לסוסים אבירים, והם המשיכו לנוע מעיר לעיר להפיץ את תורת החסידות. יום אחד הם הגיעו שוב לעיירה לודמיר. כאשר שמע גביר העיירה על בואם של שני הצדיקים הגדולים למקומו, הוא יצא לקראתם והזמינם לביתו.

ענו לו רבי אלימלך ורבי זושא:בבקשה אתה יכול לקחת את העגלה והסוסים. אנו הולכים אל אותו יהודי שאירח אותנו בביתו עד היום.

העשיר התפלא על תשובתם והם הסבירו לו:הרי אנחנו לא השתננו נשארנו אותו אלימלך ואותו זושא כמו שהיינו בביקורים הקודמים שלנו בעיירה. אם כן מה נשתנה עכשיו שאתה מבקש להזמין אותנו לביתך? אין זאת אלא מפני שיש לנו כעת עגלה וסוסים. אם כן קח את העגלה והסוסים וארח אותם בביתך.

מושג ביהדות 

שבע מצוות בני נח : שבע  מצוות ואיסורים שגם הגויים, בניו של נח – אבי האנושות לאחר המבול – חייבים לקיימן. והן: (סימן לזכירה: א, ב, ג, ד; ע"ז, ג"ע, ש"ד=) א. אבר מן החי – האסור באכילה. ב. ברכת ה' – אסור לקלל את ה' (בלשון סגינהור). ג. גזל. ד. דינים – חובה להקים בתי משפט. ה. עבודה זרה. ו. גילוי עריות. ז. שפיכות דמים.(הרב שמואל כ"ץ ירושלים).