פרשת וילך-יום כיפור הרב אילן אלסטר התשפ"ג

רעיון לשבת תשובה ויום הכפורים –

סמוך לשקיעה לפני כניסת יום הכפורים , אנחנו אומרים כל נדרי שעניננו התרת נדרים. גם אנשים שבדרך כלל רחוקים מתורה ומצוות מגיעים לשמוע את אמירת כל נדרי ביום הכפורים. עד כמה מיוחדת אמירת כל נדרי ביום הכיפורים יעיד הסיפור הבא  הלקוח מתוך מכתבו של יוחי גלעד הי"ד חבר קבוץ בית השיטה שנפל במלחמת יום הכפורים , וכך הוא אומר על יום הכיפור אותו עבר כחייל בסיני בגבול עם מצרים: "לא צמתי ולא התפללתי … מנגינת כל נדרי היא היחידה המאומצת אל לבי , וכל פעם שאני שר אותה אני מרגיש את האמונה בעורקיי".

 ונשאלת השאלה: מדוע צריך להתיר נדרים שוב בכניסת יום הכיפורים והרי עשינו זאת כבר ערב ראש השנה?

ויש לומר: נדר שלא קיימנו יוצר פגם בכח הדיבור שלנו. נאמר על יום הכפורים: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

יום הכיפורים הוא יום של כפרה – הקב"ה מכפר עלינו,  ויום של טהרה – אנחנו מצווים להטהר, להכין את עצמנו ליום הכיפורים. התרת נדרים בערב יום הכפורים בתפילת כל נדרי מאפשרת לנו להגיע אל הטהרה ביום הקדוש, והטהרה היא תיקון  כל הפגמים שפגמנו במהלך השנה שחלפה כולל פגם הדיבור.

עוד יש לומר:  הדיבור הוא המבדיל בין האדם לבהמה, והוא סימן ההיכר שיש באדם  נשמה עליונה שמחוברת לגוף. חלק מרכזי בתפילות יום הכיפורים הוא הוידוי שאנחנו אומרים בכל התפילות. אמירת כל נדרי קודמת לוידוי של יום כיפור , וזה בא ללמד  אותנו שכאשר  באים לקיים מצות וידוי ולהתפלל צריך להכיר את מעלת הדיבור ואת כח הדיבור , ולדעת שעיקר האדם זה כח הנשמה שבגופו , וזה עניין חמשת העינויים ביום כיפור לדעת המהר"ל לסלק את את הגופניות עד שהאדם הוא כמו מלאך ביום הכיפור . תודעה זו שעיקרו של האדם היא נשמתו וחיי הנצח אליהם מגיעים ע"י תורה ומצוות מלווה אותה מיום הכפורים לכל השנה כולה.

יהי רצון שהקב"ה יקבל ברחמים את תשובתנו ואת התפילות והוידויים שלנו, ויכפר לנו על כל עוונותינו.

גמר חתימה טובה

פינת ההלכה : לקט הלכות ליום הכפורים

א. כתב הטור שנהגו לטבול בערב יום כיפור.

ב.כתב במשנה ברורה שאפילו מי שאינו מקפיד כל השנה לטבול , בערב יום הכפורים צריך לטבול בגלל קדושת יום הכיפורים.

ג.כתב השולחן ערוך שעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייס את חבירו. וברמ"א כתב שמי שמבקשים ממנו סליחה לא יהיה אכזרי ועליו למחול . אם אדם הוציא שם רע על חבירו אין חבירו צריך למחול לו. אך עיין במשנה ברורה

ד. כתב המשנה ברורה שאדם שפגע או פשע כנגד חבירו, ואין לו פנאי לבקש סליחה מחבירו ולפייס אותו, ביום הכפורים חייב לבקש סליחה כדי שיטהר את עצמו מעל עוונותיו לקראת היום הקדוש.

ה.יש חובה מן התורה לאכול בערב יום הכפורים. ויש להפסיק לאכול  את הסעודה המפסקת עד חצי שעה לפני השקיעה –  ולמעשה מפסיקים את הסעודה המפסקת סמוך להדלקת נרות. ולאחר הדלקת נרות הולכים לבית הכנסת לאמירת תפילה זכה וכל נדרי.        

ו.מחנכים את הקטנים להתענות ביום הכפורים. חנוך זה הוא חנוך לשעות כלומר הילדים מתענים מספר שעות ולא משלימים את הצום. בזמננו ירדה חולשה לעולם וגם ילדים קרובים לבר מצוה לא יהיו חייבים להתענות את כל הצום מצד הדין אך אם הם יכולים לסבול את התענית הם צריכים לצום.

ז.כתב השולחן ערוך:עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.  ולגבי יולדות פסק שולחן ערוך: יולדת, תוך שלשה ימים לא תתענה כלל; משלשה עד שבעה, אם אמרה: צריכה אני, מאכילין אותה; מכאן ואילך, הרי היא ככל אדם. באופן עקרוני יש להתייעץ עם רופא לפני הצום ולנהוג על פיו ובהתייעצות עם רב פוסק.

ח.כתב השולחן ערוך שכאשר מאכילין את המעוברת או החולה שיש בו סכנה מאכילים אותו פחות מכשיעור(שיעור ככותבת). פחות מכשיעור פירושו:אוכלים  כזית [=שיעור פחות מככותבת] לחם = 27 גרם , מחכים 9 דקות או 6 דקות אם אפשר ואז אפשר לאכול שוב(בשעת הצורך אפשר להקל להמתין רק 4 דקות בין אכילה לאכילה). לגבי שתיה: השיעור משתנה מאדם לאדם, אך מקובל שאדם רגיל מתיישבת דעתו ברוב רביעית של משקה. לכן אפשר לשתות   40 סמ"ק של מים [רביעית =86 סמ"ק , רוב רביעית 44 סמ"ק] , לחכות שש דקות אם אפשר ואז שוב אפשר לשתות. בשעת הצורך אפשר להקל יותר והעיקר לא לשתות שתיה רצופה של שיעור רוב רביעית.

ט.אישה שמניקה את תינוקה, והתינוק לא שותה שום תחליף לחלב אמו , ויש סכנה לתינוק אם לא ישתה מחלב אמו. מותר לאם לאכול ולשתות  בכמות של פחות מהשיעורים הנ"ל. והנסיון מוכיח שכדי שיהיה לאם חלב תינוק ביום הכיפור , היא אינה צריכה לאכול ביום הכיפורים, ושתיה מספיקה לצורך עניין זה.

סיפור לשולחן שבת- כוחן של דמעות:

מנהג היה לתלמידי 'החוזה' מלובלין להיכנס בכל שנה ושנה במוצאי יום-הכיפורים לחדרו של הצדיק ולשאול את פיו כיצד הייתה ה'חתימה' שנקבעה להם במרום. לא לכולם היה הצדיק משיב, אך היו מהם שנענו.שנה אחת נכנס אל 'החוזה' תלמידו ר' בונים, שלימים נתפרסם כרבי מפשיסחה, ושאל על 'חתימתו'. שקע הרבי בהרהור קל. "רואה אני כי גזרה קשה מרחפת על ראשך", אמר וכעבור רגע הוסיף: "השנה תפסיד את כל כספך ותהיה עני ואביון".ואכן, בדיוק כפי שחזה הצדיק – כן היה. באותה שנה חלו כל בני-משפחתו של ר' בונים במחלות קשות, ואת כל כספו נאלץ לפזר על רופאים ותרופות. באין מזומנים בידו איבד ר' בונים את מקור פרנסתו. הוא נשאר נקי מכל כספו ורכושו,  תוהה מהיכן יביא מזון ובגד לאשתו ולילדיו."משנה מקום – משנה מזל", אמרו חכמינו. נטל אפוא ר' בונים את מקל הנדודים בידו ויצא לתור אחר מקור פרנסה חדש. עבר ממקום למקום, ניסה לחפש מקור פרנסה פה ושם – לשווא. במסעותיו הגיע לוורשה. כדרכו בימים הטובים נכנס לבית-מלון משובח, שבעליו הכירו בעבר, והתאכסן בו. בעל-הבית ידע שהסוחר ההגון משלם את כל החשבון, ואירחו ברוחב-לב.במשך כמה שבועות שהה במלון, אכל ושתה ככל צורכו, ובכיסו אין אפילו פרוטה שחוקה אחת. כל מאמציו לשלוח את ידו במיני עסקאות מזדמנות – נכשלו. גם ניסיונותיו לחדש קשרי מסחר ישנים, עם מכרים ותיקים – לא עלו יפה.לאחר שכשלו כל ניסיונותיו הרגיש ר' בונים את מלוא חומרתה של הגזרה שנגזרה עליו באותה שנה. הוא הגיע למסקנה כי עליו לקבל את הדין באהבה ולהשלים עם העובדה שנגזר עליו להיות עני ואביון.אולם ככל שהתבונן במשמעות הדבר, התמלא ליבו צער וכאב. הוא הצטער על מצבו העלוב ועל מצבם העגום של בני-משפחתו. אך יותר מכפי שכאבו לו העוני והדוחק עצמם, חשש בעיקר מהרגע שבו יתברר לבעל המלון כי אין בידו לשלם את דמי האירוח, והדבר יגרום חילול שם שמים גדול.

בתוך כך פרץ ר' בונים בבכי. מלב מורתח נשא תחינה לקב"ה שיוציאו מן המיצר אל המרחב. לפתע נשמעו נקישות על דלת חדרו. זה היה אחד המשרתים במלון, שבא לשאול אותו במה יסעד היום את ליבו – בבשר אווז או שמא בבשר אחר. שילח ר' בונים את המשרת מעליו, וכשזה יצא, גבר והתעצם בכיו.לא חלפו דקות אחדות והנה שוב נשמעו נקישות על הדלת. הפעם ניצב על הסף שליחה של גבירה יהודייה מפורסמת בוורשה. הגבירה ידעה, ככל הנראה, על מצבו הנוכחי של ר' בונים. היא חשבה להיטיב עמו ובאותה שעה לרכוש לעצמה איש נאמן. בפי השליח הייתה הצעת עבודה בעבורו – להיות קופאי בבית-העסק שלה ולזכות במשכורת גבוהה למדיי – שישה רובלים לשבוע.ברגע הראשון חלפה במוחו של ר' בונים המחשבה להיענות להצעה, שהייתה מבטיחה לו ולמשפחתו קיום בכבוד, אך לאחר מחשבה נוספת חזר בו. "אם הקב"ה החליט לסייע לי ולפתוח לפניי שוב את שערי ההצלחה, אינני חפץ להיות פקיד", אמר לעצמו. השליח היה בטוח כי איש-שיחו יקבל את ההצעה בשמחה. לתדהמתו שמע את ר' בונים אומר: "מסור לגבירתך כי מוכן אני להיות שותף בעסקיה; לא פקיד". הביט בו השליח בהשתאות רבה והלך לדרכו.

כשנמסרו דברי ר' בונים לגבירה חרה אפה על העזתו של הצעיר. היא הורתה לשליח להישאר בבית ואף לא לחזור למלון כדי למסור את תשובתה השלילית להצעה שנראתה לה חצופה.בינתיים נרגעה רוחו של ר' בונים. מאמין ובוטח בישועת ה' הקרובה הוציא מתרמילו ספר והחל להגות בו בשקט ובשלווה. ר' בונים הוסיף לשבת במלון, מנסה את כוחו במסחר כזה או אחר – ונכשל פעם אחר פעם.חלפו עוד כמה ימים והנה שוב נקש על דלת חדרו של ר' בונים שליחה של הגבירה. כשהפכה בדבר עוד ועוד, הגיעה הגבירה למסקנה כי לא יהיה רע כל עיקר אם תכניס לעסקיה כשותף (או לפחות למקצתם) את ר' בונים, שנודע לכול ביושרו ובתבונתו. הפעם קיבל ר' בונים את הצעתה.ואמנם מתוך השותפות העסקית בין הגבירה לבין ר' בונים צמחה הצלחה גדולה, ובאותה שנה הרוויחו שניהם סכומים גדולים מאוד.כשנסע ר' בונים ללובלין שם את פעמיו אל ביתו של 'החוזה'. אך דרכו רגליו על מפתן החדר, נשא אליו הצדיק את עיניו ואמר: "כפי שאמרתי לך במוצאי יום-הכיפורים, נגזר עליך לאבד את כל כספך, וכפי שנגזר כן היה. ואולם באותו יום לא דיברנו כלל על בכיות שתבכה ועל דמעות שתשפוך. אלה קרעו את רוע הגזרה.[גליונות חב"ד]

  מושג ביהדות:  שבת שובה:  שבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת 'שבת שובה', מפני שמפטירין בה שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל (הושע יד). וקורין לה גם שבת תשובה מפני שהיא בתוך ימי התשובה: סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את שמוסיפים בשאר ימי התשובה. ואין אומרים 'אבינו מלכנו' ברוב המקומות. ובתפילת 'מגן אבות' שאומרים בליל שבת, אומרים 'המלך הקדוש' כבתפילת לחש. מנהג הוא בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בעניני מוסר ותשובה כדי להודיע לעם ענשן של עברות ויתנו לב לשוב בתשובה. אמרו חכמים, בשעה שהחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל: ולא נִתנו שבתות לישראל אלא לתורה ולתפילה. וביותר בשבת זו יזהר מבטלה ומכל דיבור אסור, ויהיו כל מעיניו בתורה ותפילה והרהורי תשובה, ובזה יכופר לו כל אשר פגם בשאר שבתות השנה על ידי שיחות חולין ודברים בטלים. וכן כל אחד משבעת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים הוא כנגד יום מימות השבוע של כל השנה, וראוי לשוב בכל יום על מה שפגם כל השנה כולה ביום זה: שבת זו – הראשונה בשנה – אף היא שבת ראשונה לבריאה, שבראש השנה נברא אדם ובו ביום חטא, והֵגנה עליו זכות שבת בראשית לאחר חטאו (שלא גורש מגן עדן עד לאחר השבת), וכשנתגלה לו כֹּחה של תשובה, מיד פתח ואמר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה', (לְהוֹדוֹת – להתוַדות) שכן השבת שהיא מעין עולם הבא, עולם המתוקן, ממנה פֶּתח לתשובה ותיקון הכל, וביותר שבת זו הראשונה. [מתוך ספר התודעה] .