פרשת חיי שרה תשפ"ג הרב אילן אלסטר

רב בית המדרש הקהילתי כפר אברהם פ"ת

רעיון מהפרשה:

בתחילת הפרשה מסופר על מותה של שרה אמנו וקבורתה במערת המכפלה. לאחר מותה של שרה אברהם שולח את אליעזר עבדו למצוא אישה ליצחק בקרב משפחתו בארם נהרים. סיפור ההיכרות שבין יצחק ורבקה הוא סיפור מופלא שמלמד אותנו על השגחת ה' , וכמו שאמרו לבן ובתואל "מה' יצא הדבר".

אחד הסימנים להשגחת ה' הוא כאשר דברים מתרחשים במהירות עד שהדבר יוצא מן הכח אל הפועל, וכמו שאומר המהר"ל בספרו אור חדש על נ ס פורים שלא היה בו דבר היוצא ממנהגו של עולם, אך הארועים המשמעותיים עד לשלב ההכרעה לטובת עם ישראל התרחשו במהירות , וזו לשונו: " כי הדבר שהוא בזמן הוא הטבע ומנהגו של עולם שנעשה בזמן אבל דבר שהוא מן השם יתברך, פועל זה נעשה בלא זמן נמשך כמו שתמצא בכל המגילה שהיה הנס במהירות ובקפיצה דכתיב (אסתר ה, ה) ויאמר המלך מהרו את המן וגו' (שם ו, י) ויאמר המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס, (שם ו, יד) ועודם מדברים ויבהילו את המן וגו'.

כך גם בזיווגו של יצחק עם רבקה, הנס הוא נסתר אך הדברים פועלים במהירות. אליעזר נותן סימן למציאת האישה ליצחק באמרו :" ה'  אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהם", כי אז תתקיים ברכת אברהם לאליעזר "ישלח מלאכו איתך והצליח את דרכך".

אליעזר מגיע לחרן מקום משפחתו של אברהם "אל באר המים לעת ערב", ועוד מעט יעבור היום וכיצד יתקיימו דברי אליעזר שה'  יזמן לו את האישה הראויה ליצחק עוד היום? לכן התורה מדגישה "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת", ולכן נאמר "וירץ העבד לקראתה", כדי שיתקיים הדבר באותו היום , ואליעזר ימצא את האישה המיועדת ליצחק קודם שיבוא הלילה. את ההשגחה של ה'  שהעניין נגמר במהירות רואים גם בזריזות המיוחדת של רבקה כמו שנאמר בפרשה "ותמהר ותורד כדה…ותמהר ותער כדה..ותרץ עוד" , המהירות של רבקה אף היא בסיעתא דשמיא כדי שהעניין של מציאת זווגו של יצחק יסתיים בעוד יום ואז תתקבל תפילתו של אליעזר  " הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם". [בשם הגרי"ז מבריסק]

ועוד יש לומר שהזריזות של רבקה מזכירה לנו את הזריזות של אברהם המוזכרת בפרשה הקודמת:" וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם …וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה …

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם … וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ".

תאור מעשיה של רבקה בא ללמד אותנו שראויה רבקה שהיתה בעלת חסד יוצאת דופן לבנו של אברהם איש החסד.

עשה לך רב, שאלה : האם אישה חייבת בקריאת שמע בשחרית ובערבית

תשובה:במסכת ברכות (כ' א) במשנה מבואר שאישה פטורה מקריאת שמע  ורש"י מפרש מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן ע' סעיף א'.

הבית יוסף הביא בשם ספר אוהל מועד (שער ק"ש דרך שני נתיב שלישי) שהיא חייבת לאמר פסוק ראשון ("שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ") מפני שיש בו קבלת אמונת היחוד , שה' אחד.

אך בשולחן ערוך שם לא כתב בלשון חובה אלא נכון שנשים יקבלו עליהן  עול מלכות שמים , וברמ"א כתב ולפחות יאמרו את הפסוק הראשון .

לדעת הב"ח אישה חייבת לאמר פסוק ראשון של קריאת שמע, ולדעת הגר"א איננה חייבת אלא זוהי חומרא והנהגה טובה.

באחרונים כתבו שהמנהג כיום שנשים אומרות את כל שלושת הפרשיות של קריאת שמע בשחרית.

במשנה ס"ק ב הוסיף כמה דינים:

א.כשם שאישה פטורה מקריאת שמע כך היא פטורה מברכות קריאת שמע שאף להן זמן קבוע והם בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא ואישה פטורה. אך אם אישה רוצה היא יכולה לברך את ברכות קריאת שמע. הרב עובדיה  כתב שבנות ספרד לא תאמרנה את ברכות קריאת שמע בשם ובמלכות, אך כף החיים , הרב בן ציון אבא שאול והציץ אליעזר  פסקו שיכולות לאמר ברכות קריאת שמע.

ב.לדעת משנה ברורה :ברכת אמת ויציב אישה חייבת כי היא נתקנה על עניין מצות יציאת מצרים וכן הברכות שאחרי קריאת שמע בערבית כי יציאת מצרים נוהגת ביום ובלילה ואיננה מצות עשה שהזמן גרמא . (על פי המגן אברהם ) ויש חולקים שאישה אינה חייבת בזכירת מצרים שאף היא מצות עשה שהזמן גרמא. (שאגת אריה).

ג. כמו כן כשם שאישה חייבת בתפילה כך היא חייבת לסמוך גאולה לתפילה (בשחרית) ולכן היא חייבת בברכות שאחרי קריאת שמע בשחרית.

ד.אישה לא חייבת לאמר קריאת שמע בזמן קריאת שמע, אך את ברכות קריאת שמע בשחרית לא תוכל לאמר אלא עד סוף זמן תפילה.

סיפור לשולחן שבת

אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו החיילים למערת המכפלה בחברון. צריך לזכור כי למרות שבמערה זו קבורים האבות והאימהות לא נתנו הערבים רשות ליהודים להיכנס למערה, הם אמרו שאברהם יצחק ויעקב שייכים רק להם, ונתנו ליהודים רשות לעלות עד המדרגה השביעית.

לאחר המלחמה כששחררנו את חברון שלח הרב ניסים את הרב מרדכי אליהו לטפל במערת המכפלה ובכותל ובקבר רחל. כשהיו במערה נכנסו החיילים בפעם הראשונה אחרי הקרבות. היו שם הרבה חיילים וגדולי המפקדים של צה"ל ועוד כמה רבנים חשובים.

החיילים חלקם פצועים חלקם רעבים והרבה מהם עייפים לאחר כמה ימי לחימה ושראו שם שטיחים ישנו עליהם. פתאום יצא השייח של המערה – ג'עברי – והתחיל לצעוק על המפקדים ועל החיילים: תצאו מהמערה הזאת אתם לא מכבדים אותה, אנחנו המוסלמים כשבאים לכאן רוחצים את הידיים 5 פעמים מורידים את הנעליים. ואתם ישנים פה ואוכלים פה ועולים על השטיחים עם הנעלים המלוכלכות שלכם – אין לכם כבוד למקום הקדוש הזה – צאו מהמערה!

כולם שתקו חוץ מהרב אליהו

אמר לו הרב תקשיב יא שייח! אתה יודע שאם יבוא משרת לפני המלך עם בגדים מלוכלכים ויגיש לו אוכל עם מגש מלוכלך לפני כל השרים אחת דתו להמית. אבל אם הבן של המלך, שלא היה בבית אמא ואבא הרבה שנים ואביו דאג לו ואמו בכתה עליו בלילות – אם הבן הזה יבוא אחרי שנים של נדודים בלי להזמין תור ויבוא עם בגדים קרועים ומאובקים וייכנס לאמצע ישיבת השרים ויאמר: אבא, חזרתי! אמא, חזרתי הביתה! אביו ואמו יחבקו אותו בכל לב למרות הבגדים הקרועים והמאובקים – זה הבן שלהם.

תקשיב יא שייח! אברהם זה אבא שלנו. שרה זו אמא שלנו. אנחנו מתנהגים פה כמו בבית. אתם בני אל-פטמה – בני השפחה – הגר. אתם מתנהגים כמו שראוי למשרת להתנהג, ואנחנו מתנהגים כמו שראוי לבנים להתנהג.

השייח האדים כולו מבושה – גם סתמו את פיו וגם קראו לו בן השפחה. הוא נעלב, הסתובב על מקומו וחזר לחדרו בכעס גדול. אותם קצינים בכירים שהיו שם פנו לרב מייד ואמרו לו: מה עשית? אנחנו רוצים דו קיום עם הערבים בשלום, למה הרגזת אותו?

ענה להם הרב: צריך לומר להם את האמת, רק כך הם מבינים!

כך נמשך הוויכוח כמה דקות עד שהדלת של השייח נפתחה. הוא יצא כפוף כולו נרגש ואמר לרב בחנפנות: יא חכם יא סידי בבקשה סליחה!

הרב פנה למפקדים הבכירים ואמר להם: אתם רואים איזו שפה הם מבינים!

(על פי "אביהם של ישראל")