הרב אילן אלסטר – פרשת בראשית תשפ"ג

שולחן  שבת – פרשת בראשית

מאת הרב אילן אלסטר

רב בית המדרש הקהילתי כפר אברהם פ"ת

רעיון מהפרשה: הלבוש של האדם

בסיפור הבריאה –  החטא ועונשו יש התייחסות לערך לבושו של האדם. קודם החטא נאמר: " וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ" (בראשית ב' כ"ה ).

הדבר הראשון שאדם וחוה עושים אחרי החטא זה להתקין לעצמם לבוש של צניעות:" וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.  וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג' ו-ז).

לבוש עלה התאנה מתחלף לכתנות עור אחרי העונש שנגזר על האדם בעקבות חטאו, אך הפעם הלבוש נעשה ע"י הקב"ה ולא ע"י האדם " בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.  וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי:וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית ג' יט- כא).

הלבוש הוא תוצאה של החטא . החטא מביא את האדם לנטות אל "תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות" (מורה נבוכים חלק א' פרק ב' ) , והתוצאה "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם". מדייק הרמב"ם (מורה נבוכים שם) , לא נאמר "ויראו כי ערומים הם ", אלא "וידעו כי ערומים הם". הם ראו את עצמם קודם החטא כשם שראו את עצמם אחרי החטא , אלא שאחרי החטא התחדשה ידיעה הנובעת מהסתכלות אחרת על הגוף , מתוך תאווה ודמיון חומרי.

בגמרא במסכת בשבת (קי"ג ב ) נאמר שרבי יוחנן היה קורא לבגדו "מכבדי". ובפרשת תצוה נאמר על בגדי הכהונה "ועשית בגדי קדוש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת".

ויש לשאול : אם הלבוש הוא תוצאה של חטא כיצד יש לו ערך של כבוד ?

יש לתרץ: הלבוש אצל אדם הראשון בא להסתיר את גופו וזה מורה על הראיה התאוותנית שאליה הוא הגיע כתוצאה מן החטא. הלבוש הוא מלבוש חיצוני שנועד לשמור על כבודו של האדם , ומי שמבליט את לבושו הופך את הדבר החיצוני לתכלית בפני עצמה ובפרט אם הלבוש איננו צנוע ומושך את העין ותשומת הלב.

אך בגדו  של רבי יוחנן לא בא להסתיר אלא לגלות . בגדו  של רבי יוחנן מגלה את מעלתו הרוחנית של רבי יוחנן ולכן רבי יוחנן קרא ללבושו "מכבדי". וכך גם בגדי הכהונה אין תכליתם לכסות את הגוף לכך יש לכהנים מכנסים . בגדי הכהונה בא לגלות ולהבליט את קדושתם ומעלתם של הכהנים לכן הם נקראים בגד ולא לבוש והתורה מציינת את תפקידם "לכבוד ולתפארת".

לעיל הבאנו את הפסוק " וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". במדרש (בראשית רבה כ' יב) נאמר  :  בתורתו של רבי מאיר  מצאו כתוב כתנות אור.

וצריך עיון : בתורה כתוב "כתנות עור" וכיצד רבי מאיר משנה לכאורה את מה כתוב בתורה ואומר שהקב"ה עשה לאדם וחוה "כתנות אור".

ויש ליישב :רבי מאיר לא באה לשנות חלילה את הפסוק אלא  ללמדנו שהבגד יכול להיות לבוש שמכסה את גופו של האדם. אך אם האדם בבחירתו מתעלה מבחינה רוחנית וגופו הופך להיות מִלבוש של עור לבגד של אור , אז הבגדים שהוא לובש אינם רק לבוש – "כתנות עור" שמכסים  את גופו אלא בגד – "כתנות אור" שמגלים  את מעלתו הרוחניות ומכבדים אותו.

רבי מאיר כשמו כן הוא- מאיר באישיותו ובתורתו ולו ראוי לומר "כתנות אור". אנשים שרואים את הצדיק התלמיד חכם  "בכתנות אור" ואת הכהנים אנשי המעלה בבגדי כהונה שהם "לכבוד ולתפארת", מוקירים אותם לא בגלל היופי החיצוני של הבגדים אלא בגלל הערך הרוחני שהם מבטאים.

הרושם החיצוני של בגדים אלו מצטרף ליחס המכבד של מוקירי הצדיקים החכמים והכהנים אנשי המעלה, ומעורר את האדם לשאוף גם הוא להיות כמותםם – אדם שלבושו הוא "כתנות אור".

שאלת השבוע: הלכות הזכרת גשמים ושאלת גשמים בתפילה:

1. התחלנו לומר משיב הרוח ומוריד הגשם.  מה דין אם אדם טעה ואמר "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם"?
2. מז' מרחשוון  מתחילים לאמר "ותן טל ומטר לברכה" במקום "ותן לברכה". מה הדין אם אדם טעה ואמר בליל ז' מרחשוון ותן ברכה במקום ותן טל ומטר לברכה?

תשובה:

א. נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ד סעיף ה' שאם אמר בימות הגשמים מוריד הטל ולא אמר מוריד הגשם אין מחזירין אותו(לשליח הציבור) . טעם הדבר מבואר במשנה ברורה, שטל לא נעצר בכל עונות השנה ויש שבח גם במה שמזכיר מוריד הטל בימות הגשמים.וכשם שלא מחזירים את שליח הציבור הוא הדין ליחיד שמתפלל ואמר מוריד הטל במקום מוריד הגשם שלא נחשב כטועה בתפילתו.

ב. בסימן קי"ז סעיף ד' פסק שהשולחן ערוך שאם אמר בברכת השנים ותן ברכה ולא אמר ותן טל ומטר נחשב כטועה בתפילתו. אם נזכר בטעותו קודם ברכת שומע תפילה , איננו חוזר לברכת השנים אלא בתוך ברכת שומע תפילה מבקש "ותן טל ומטר לברכה". לדעת מגן אברהם ושערי תשובה אם נזכר קודם שהתחיל ברכת "תקע בשופר גדול" יאמר שם ותן טל ומטר,אך לדעת המשנה ברורה גם במקרה זה עדיף שיאמר בשומע תפילה.

ג. שולחן ערוך  שם :אם נזכר שטעה אחרי ברכת שומע תפילה חוזר לברכת השנים. אם נזכר שטעה אחרי שסיים את התפילה צריך לחזור ולהתפלל. טעם הדבר כי בקשה על טל בימות הגשמים שצריך לברך על הגשם היא בקשה שחסר בה העיקר ונחשבת כבקשה מוטעית ולכן צריך לחזור.

פינת הסיפור: תפילת הגשם

תושבי הרובע היהודי שבעיר טבריה, היו מופתעים במידת-מה מהפמליה שהופיעה פתאום בעיר, בין יום-הכיפורים לחג-הסוכות. ימיו של היישוב היהודי המתחדש בטבריה לא היו מרובים. רק כעשרים וחמש שנים קודם לכן שבו כמה עשרות משפחות יהודיות, כולן ספרדיות, בעידודו של המושל המוסלמי דהר אל-עמר, והקימו מחדש את היישוב היהודי בעיר-קודש זו. היהודים התגוררו בכמה חצרות סמוכות, וכך יצרו רובע שכולו יהודי.

קבוצת היהודים החדשה שבאה לטבריה, הייתה של חסידים אשכנזים, שעלו זה עתה לארץ. הבדלי העדות לא מנעו מיהודי טבריה לנהוג בבני הקבוצה האורחת הכנסת- אורחים חמה ולבבית, כיד המסורת הטובה עליהם.

עד מהרה נוכחו היהודים המקומיים כי האורחים הם אנשי-מעלה. בראשם ניצב הצדיק רבי נחמן מהורדנקה. גדולתו של רבי נחמן ניכרה גם בחזותו המרשימה, ועם בואו זכה מיד ליחס של כבוד והערצה. תושבי המקום סייעו לאורחיהם לשכור משכניהם המוסלמים דירות סמוכות לרובע היהודי, וכך נתרחבו תחומי הרובע.

באותה שנה, בהגיע תפילת המוסף של שמחת-תורה, נתכבד רבי נחמן לגשת אל התיבה בתפילת הגשם, שהייתה שמורה למכובד שבחבורה. ואמנם, תפילתו של רבי נחמן הרקיעה שחקים. בקול גדול קרא את "זכור אב נמשך אחריך כמים", והציבור כולו נסחף אחריו. אולם כשהגיע למילים "בעבורו אל תמנע מים", פרץ רבי נחמן בבכי רם, שהלך ונתעצם. בהזכירו את הבקשות "לברכה ולא לקללה", "לחיים ולא למוות", "לשובע ולא לרזון" – זעק בסערת-נפש עזה. ויהי הדבר לפלא בעיני כול.

מרחשוון וכסלו עברו-חלפו, ועדיין לא היה זכר לטיפה אחת של גשם. הבצורת החלה להדאיג את התושבים. אולם אז התרגשה על הקהילה צרה גדולה מהבצורת.

התרחבותה והתבססותה של הקהילה היהודית לא נשאו חן בעיני תושבי טבריה המוסלמים. לא-אחת ניסו להוציא את דיבתם רעה באוזני המושל. אולם המושל, שהיה מתון וסבלן, לא אבה לקבל את דברי הדיבה והוסיף לרחוש יחס חם לבני הקהילה היהודית.

עתה סיפקה הבצורת נשק לשונאי-ישראל. כמה מיועצי המושל דאגו לטפטף באוזניו, כי היהודים הם האשמים בבצורת הקשה. בעיקר הירבו להשמיץ את התושבים האשכנזים שזה מקרוב באו. "התנהגותם של אלה מוזרה ביותר, ובמעשיהם כישפו את השמים", אמרו. כראיה ציינו את העובדה שכבר שנים רבות לא הייתה בצורת כזאת, והנה, אך הגיעו אלה והרי התוצאה…

הפעם נתקבלו הדברים באוזני המושל. אף שלא קיבלם כאמת מוחלטת, החליט בכל-זאת להטיל על היהודים את האחריות לבצורת הקשה. אחת מהשתיים, אמר בליבו: אם אשמים הם, יישאו בעונש; ואם נקיים הם מעוון, אדרבה, יישאו תפילה לאלוקיהם אשר יחוש להצלתם.

אמר ועשה. הוא שלח לקרוא לראש הקהילה הספרדית, יהודי ושמו אבו-יוסוף, ובקול מאיים תבע ממנו להפסיק את הבצורת ולהוריד גשם על-פני האדמה. לא הועילו כל ההסברים והתחינות. המושל קצב שלושה ימים להבאת הגשם. ולא, כך אמר, יסולקו בשלב ראשון מהעיר כל המתיישבים האשכנזים החדשים, ובשלב השני יישקל סילוקם המוחלט של כל היהודים מטבריה!

הדברים הגיעו לאוזני רבי נחמן מהורדנקה, שמיהר להרגיע את הקהילה המקומית ולנסוך בה תקווה ואמונה. עוד באותו יום כינס את תלמידיו והודיע להם, כי למחרת עם שחר יעלו להתפלל על קברו של רבי עקיבא.

ואכן, כחוני המעגל בשעתו, חג רבי נחמן עוגה על הארץ וסידר את תלמידיו בתוכה כשהוא במרכז. הם פתחו בתפילות לפי הסדר שהורה להם. כל אותה שעה היכה בהם שרב כבד, והשמים נראו צחים מכל פיסת ענן.

שעות ארוכות עמדו רבי נחמן ותלמידיו על עומדם והעתירו בתפילה, אולם כל סימן מבשר טובה לא נראה באופק. כשהחלה השמש לערוב, הפסיק רבי נחמן את סדר התפילה הכללית. בקול רווי תחנונים שפך את תחינתו לפני קונו: "ריבונו-של-עולם, רחם על בניך ופתח לנו שערי שמים. הודע לכול כי יש לך אהובים בעולמך". כשסיים לומר מילים אלה, פנה לאחוריו ובפסיעות זריזות החל לצעוד במורד ההר.

התלמידים, שהיו שקועים במחשבותיהם, לא הבחינו בשינויים שחלו בשיפולי הרקיע. אט-אט החלו עננים מתקשרים ורוחות החלו מנשבות בחוזקה. כשהגיעו לתחתית ההר, כבר היו השמים מכוסים עננים אפורים.

בהגיעם לעיר המתין להם קהל רב, ובראשם המושל המוסלמי. חיש-מהר עברה השמועה, כי רבי נחמן ותלמידיו, אותם תושבים אשכנזים שהואשמו בגרימת הבצורת, הם שחוללו את הנס, והכול יצאו לקבל את פניהם. כשנכנסו רבי נחמן ותלמידיו אל תוך העיר, כבר נפתחו ארובות השמים והגשם ניתך ארצה. תחילה ירדו טיפות מעטות, אך עד מהרה ירד גשם סוחף. ברגשי הכנעה ירד המושל מעל סוסו והשתחווה אפיים לפני רבי נחמן. הוא אף הפציר בו לעלות על סוסו ולרכוב עליו עד ביתו. שנים רבות הוסיף דבר המעשה הזה לקדש את שם ה' בקרב כל יושבי הסביבה.

מושג ביהדות- שבת מברכין

כינוי לשבת שלפני ראש חודש, שבה אומרים את "ברכת החודש".

בשבת שלפני ראש חודש (מלבד השבת שלפני ראש חודש תשרי), לפני תפילת מוסף, אומרים את "ברכת החודש". "ברכת החודש" היא הכרזה מתי יחול ראש חודש הבא, ותפילה שיחדש ה' עלינו את החודש הבא לטובה ולברכה. טוב לדעת בשעה שמברכים את ברכת החודש, אימתי בדיוק יחול מולד הלבנה. ישנן קהילות בהן נוהגים להודיע את זמן מולד הלבנה בשעה שמברכים את ברכת החודש. שבת פרשת בראשית  היא שבת מברכין ראש חדש מרחשוון.