חמדת ימים – פרשת נח התשפ"ג

ארץ חמדה, ע"ר                      Eretz Hemdah

רח' ברוריה 2 ת.ד. 8178 ירושלים 91080 2 Bruriya St.  POB 8178 Jerusalem

info@eretzhemdah.org טל: 02-5371485 Tel:   WWW.ERETZHEMDAH.ORG

הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'

המצווה הכפולה שבהקהל

דברים פרק לא, ט-יג

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת:  בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם:  הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת  כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:  וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

על פניו, לפנינו שתי מצוות: קריאת התורה, והקהלת העם. הבה"ג, יראים ורס"ג אכן מנו שתי מצוות נפרדות. אמנם הרמב"ם (ספק המצוות מצווה ט"ז) והחינוך (מצוות תרי"ב) מנו מצווה אחת בלבד. לכאורה לפי תפיסה זו המצווה היא הקריאה, והקהלת העם היא האמצעי המאפשר את הקריאה באזני כל העם. אך קשה להתעלם מהסדר המפתיע של הפסוקים. אם ההקהלה היא האמצעי המאפשר לקרוא את התורה באזני כולם יחד, לכאורה היה נכון לצוות להקהיל, ולאחר מכן לצוות על הקריאה. מכך שההקהלה מוזכרת אחרי הקריאה ובנפרד ממנה נראה שיש מטרה בפני עצמה להקהלה.

בהבנה הפשוטה, אין זה מובן מאליו שיש צורך להקהיל את העם בכדי לקרוא את התורה באזני כולם. הפסח נשחט בשלוש כיתות: עם ישראל שוחט את הפסח יחד, אך בפועל אי אפשר להכניס את כולם בו זמנית לעזרה, ולכן העם מתחלק ושוחט את הפסח בקבוצות נפרדות. גם קריאת התורה הייתה יכולה להיעשות בצורה דומה לכך: לקרוא את התורה בכל יום, עבור עולי הרגל הנמצאים באותו היום. החובה להקהיל את העם לשמיעה משותפת של התורה היא חידוש העומד בפני עצמו. יתכן שאם סדר הפסוקים היה הפוך לא היינו שמים לב לחשיבות של הקהלת העם יחד.

יתכן והדברים קשורים לעיקרון שכבר למדנו ביחס למצוות הקהל. התורה צריכה להינתן כאיש אחד בלב אחד. למדנו כבר שבכדי להגיע למטרה זו מעמד הקהל נעשה דווקא בסוכות של מוצאי שביעית.

אם נעמיק בפרשיית מתן תורה שבספר דברים, נגלה עומק נוסף.

בשבוע שעבר נגענו בציווי 'הקהל' הראשון, בפרק ד' פסוק י', בו ה' ציווה את משה להקהיל את העם למעמד הר סיני. בהמשך הפרק ישנו תיאור דרמטי ביותר של מעמד הר סיני: הר בוער עד לב השמיים חושך ענם וערפל, מן השמיים השמיעך את קולו לייסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. התיאור עצום ומפורט, רק דבר אחד חסר בו: מצוות. הפרק מסתיים ללא פירוט של המצוות שנאמרו בסיני. בפרק הבא, פרק ה', משה מתחיל נאום חדש, שם הוא מפרט את עשרת הדברים הכתובים על הלוחות. אם כך, לכאורה יש כאן שני דברים נפרדים: עצם המעמד (הקהל), והמצוות. על כך אנו אומרים בליל הסדר "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". מה משמעות העמידה לפני ההר ללא קבלת תורה? נראה שעצם הקהלת העם לשמוע את דבר ה' פועלת את פעולתה בפני עצמה. בפרק ד', העוסק בעצם המעמד, נאמר שהעם ילמדו לירא את ה', ואת בניהם ילמדון.

כאמור, בציווי של הקהל בפרק ל"א ישנה הבחנה בין שני הדברים הללו: יש את קריאת התורה. אך בנפרד ממנה יש עניין כללי יותר: עצם הקהלת העם. המעמד של העם, כאיש אחד בלב אחד, לשמיעת התורה יחד, פועלת על הנפש שלנו, לקבל את יראת ה' ולעודד אותנו לשמוע את דבר קדשו.

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך:  info@eretzhemdah.org

(מתוך ח"י)

לימה, פרו                                                                                                          Lima, Peru

אלול תשע"ד

בניית בית אבות בשבת

השאלה

הקהילה רכשה מגרש הסמוך לבית כנסת על מנת לבנות בו בית אבות חדש.
כיום כבר קיים בית אבות, אך הוא ממוקם בריחוק מה ממגורי רוב היהודים ועל כן הוחלט למכור אותו ולבנות חדש.

בעת הצעת מכרז הבנייה חברת הבנייה הציעה סך מסוים, אך ברגע ששמעו שאין לעבוד בשבתות ימים טובים המחיר האמיר ב- $200,000, שזו תוספת עצומה. בנוסף זה מאריך את הבנייה ב- 3-5 חודשים ומעכב את המכירה של בית האבות הנוכחי, כי אי אפשר להשאיר את הדיירים ללא פתרון.

האם יש פתרון הלכתי בכהאי גוונא שיענה גם על סוגיית הניראות הציבורית?
והרי לבוא בשבת לבית הכנסת לראות ולשמוע קולות בנייה מהמבנה הסמוך, סותר את אווירת השבת.
או נאמר שיש אפשרות לקבלנות וגוי אדעתא דנפשיה קא עביד?

תשובה

בהעסקת קבלן גוי בבנייה באופן שישנה אפשרות שהוא יעבוד בשבת, עלולים לעבור על שני סוגי איסורים: אמירה לנוכרי ומראית עין. אמנם לשתי הבעיות יש פתרונות, אבל עדיין צריכים לשקול בכובד ראש איך לנהוג למעשה. מצד אחד, על פי המתואר בשאלה ייגרם נזק גדול לקהילה אם ימנעו את הקבלן מלעבוד בשבת. מצד שני, אווירת השבת תיפגם מצד הרעש וההמולה שיתרחשו בסמוך לבית הכנסת בשבת. מו"ר הגרנ"א רבינוביץ חשש מאוד שייגרם חילול השם גדול ממציאות כזו של בנייה בשבת, אף שהיא נעשית על ידי קבלן גוי. על כתפיך כרב הקהילה תישאר בסופו של דבר האחריות על ההחלטה מה הנזק היותר גדול. בכל מקרה אם תבחר לסמוך על ההיתרים ההלכתיים, עליך לעשות מאמץ הסברתי חזק בקרב בני הקהילה כדי לחזק את הנושא של שמירת השבת.

מעיקר הדין ניתן להעסיק את הקבלן תוך הקפדה על העקרונות הבאים:

• אמירה לנוכרי – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה עבור יהודי בשבת. אמנם, אם הגוי עושה את המלאכה בשבת לתועלת עצמו, "אדעתא דנפשיה", הדבר מותר. לכן, מותר להעסיק גוי בקבלנות (כאשר משלמים על המלאכה ולא על זמן העבודה) ולהניח לו לעבוד בשבת, כל שאינו קובע לו לעבוד בשבת ויש לגוי אפשרות לעשות את המלאכה ביום חול אלא שהוא עצמו בוחר לעשותה בשבת¹. אך אסור לומר לו לעבוד בשבת, ואף אסור לקבוע עמו לוח זמנים שיכריח אותו לעבוד בשבת².
• מראית עין – אף כאשר מעסיק גוי בקבלנות בדרך המותרת, אם מפורסם הדבר שהגוי עושה את המלאכה עבור ישראל (וכמו במקרה המתואר בשאלה שבונה בניין עבור הקהילה בסמוך לבית הכנסת) ויבואו לחשוד ששכר את הגוי לעשות מלאכה בשבת, הדבר אסור משום מראית עין³. לגבי בנייה, כיום מקובל להעסיק קבלן בבנייה ולא שכירי יום, ולכן מעיקר הדין אין איסור של מראית עין אף אם בונה במקום בו אנשים יראו את הבנייה⁴. אמנם, מכיוון שמדובר במבנה קהילתי, מן הראוי להקפיד יותר ולהעמיד שלט באתר הבנייה שכל הבנייה מתבצעת בניהולו של הקבלן הגוי, ולפרסם בקהילה שאם הוא בונה בשבת הוא עושה זאת על דעת עצמו ולא בהוראת הקהילה⁵.

_____________________________________________________

^[1] מפורש במשנה (שבת א, ז-ט) לפי שיטת בית הלל, וכן עולה מסוגיית הגמרא (שם יט ע"א) לגבי שליחת אגרת, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שבת ו, יב) והשולחן ערוך (או"ח רמד, א).

² מבואר בשולחן ערוך (או"ח רמז, א; שם שז, ד) שאפילו אם הגוי עושה מלאכה בקבלנות, אסור לומר לו לעשותה דווקא בשבת. אם אינו אומר לו במפורש לעשות בשבת, אך המלאכה מוכרחת להיעשות בשבת, בדין זה נחלקו המפרשים. בהגהות מיימוניות (הלכות שבת פרק ו אות ב) כתב: "אסור ליתן לנכרי מעות בערב שבת שיקנה לו למחר ביום השוק כי יש שליחות לנכרי לחומרא ולא דמי לכל הני דשרי בית הלל עם השמש ולא דמי למסירת כתבים ביד נכרי דכולהו אדעתא דנפשייהו קעבדי ואם ירצה לא יעשה למחר ודמי לפוסק לשבות ואין שובת אבל הכא אי אפשר אלא למחר ביום השוק." מדבריו משמע שאם אי אפשר לעשות את המלאכה אלא בשבת הרי זה כאילו אמר לו לעשותה בשבת. אבל בבית יוסף (או"ח סי' שז) כתב, "ונראה לי דיום השוק לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין דאפילו אינו יום השוק, כיון שהוא אומר לקנות לו בשבת אסור. וזהו עיקר החילוק דבהנך אינו אומר לו שיעשה בשבת". במנחת כהן (משמרת השבת שער א פרק ד) הבין שכוונת הבית יוסף היא להקל כל עוד שלא אמר לו במפורש לקנות בשבת, אף אם יום השוק הוא בשבת ואינו יכול לקנות אלא בשבת. יש להעיר כי דעת המנחת כהן בתחילה הייתה להסביר שלא כדברי הבית יוסף, אך בסוף הכריע להלכה כדבריו, וכתב ביחווה דעת (חלק ג סי' יז) שבשעת הצורך אפשר לסמוך על שיטה זו.

ברם, המגן אברהם (סי' שז ס"ק ג) כתב שאם יום השוק הוא בשבת ואינו יכול לקנות ביום אחר – הדבר אסור כאילו אמר לו לקנות בשבת. וכן פסק הט"ז (שם ס"ק ג). ובפרי מגדים (משבצות זהב שם סי' רמד ס"ק ה) פסק שאפילו אם הגוי יכול לאנוס את עצמו ולעבוד בלילה ולא בשבת, מכיוון שאין הדרך לעשות כן – הרי זה כאילו ציווה אותו לעשות מלאכה בשבת; וכן פסק במשנה ברורה (סי' רמד ס"ק כד).

³ לגבי איסור מראית עין בקבלנות ישנם שני מקורות בחז"ל:

1.   "מקבלי קיבולת; בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר" (מועד קטן יב ע"א).

2.   הירושלמי (שבת א, ח) מבחין בין מלאכה שנעשית בבית ישראל, שהיא אסורה, לבין מלאכה שנעשית בבית הגוי, שהיא מותרת; וכן בין קבלנות במלאכה בדבר המחובר לקרקע, האסורה בתוך העיר ומותרת רק בעיר אחרת, לבין מלאכה בדבר שאינו מחובר לקרקע, המותרת גם בתוך העיר.

נחלקו הראשונים בפסיקה לגבי איסור מראית עין בקבלנות, ולהלן שיטותיהם, מן השיטה המקילה ביותר אל המחמירה ביותר:

1.   רבנו תם (ספר הישר חלק התשובות סימן ו) – אין כלל איסור מראית עין בהעסקת גוי בקבלנות. אולם התוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) מציינים שאף שרבנו תם הורה כך לאחרים, הוא החמיר לעצמו כשבנה את ביתו.

2.   ר"י בתוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) – אסור להעסיק גוי בקבלנות במלאכה המתבצעת בדרך כלל על ידי שכירי יום משום מראית עין. לכן בבניית בית, כיוון שרגילים לבנותו על ידי שכירי יום (כך היה המנהג בזמנם) – אסור לבנותו באמצעות קבלן. בניגוד לכך, שדה, שהדרך להעסיק בה אריסים (שהיא דרך נוספת המותרת) – אין מניעה להעסיק בה קבלן.

3.   רמב"ם (שבת ו, יב-טו), ר"ן (עבודה זרה ו ע"ב בדפי הרי"ף) – כיוון שקבלן נוטל שכר ואינו נוטל חלק ברווחים (בניגוד לאריס שנוטל חלק ברווחים) אנשים עלולים לטעות ולחשוב שהוא שכיר יום, ולכן יש איסור מראית עין בהעסקת גוי בקבלנות. בלשון הר"ן: "דלא דמי לאריס, דכיון דאריס חולק בפירות לא אמרי אינשי דשכיר יום הוא. אבל כי האי גוונא שהבעלים נוטלים כל הפירות, מיחזי להו לאינשי כשכיר יום". ישנם שתי דרכים להבין את דברי הר"ן "מיחזי להו לאינשי כשכיר יום":

א. ולכן יחשדו שהוא העסיק את הגוי כשכיר יום ולא כקבלן (וכן משמע מלשון הרמב"ם).

ב. אנשים אינם מבינים את ההבדל בין קבלנות לשכירות ולכן אף אם יודעים שהעסיקו כקבלן עדיין אסור משום מראית עין משום שזה נראה לאנשים כדבר האסור.

הנפקא מינה בין שתי הבנות אלה היא במקום שהדרך לעשות בקבלנות; שלפי הרמב"ם וההבנה הראשונה בר"ן יהיה מותר, ואילו לפי ההבנה השנייה בר"ן עדיין יהיה אסור.

4.   הר"ם בתוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) – רק באריס שנוטל חלק בפירות עצמם אין איסור מראית עין, מפני שנראה כשותף בקרקע, אך אם נוטל מעות בשכרו אינו נראה כשותף ועל כן יש לאסור.

להלכה, פסק המחבר (אורח חיים רמד, א) כשיטת הרמב"ם, שאסר מן הטעם שיחשבו שהעסיק שכיר יום. הביאור הלכה (שם ד"ה או) דן לגבי מקום שבו מקובל לעשות את הדבר בקבלנות, ובמסקנתו נשאר בצ"ע אם אפשר להקל בבניין, בגלל שיטת הר"ן והר"ם. הרב משה פיינשטין (אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן לה) צידד להקל מעיקר הדין אם נהוג שהמלאכה נעשית בקבלנות בלבד (כמו בנייה בארה"ב), שכן כך פסקו גדולי הראשונים והשולחן ערוך, וכל שכן שמדובר באיסור דרבנן בלבד, אלא אם כן מדובר במקום שבו פרוצים בחילול שבת. במקרה המתואר בשאלה שמדובר על מבנה ציבורי יש לצרף את דעת המגן אברהם (רמד ס"ק ח) שבמבנה ציבורי אין איסור מראית עין משום שבשל רבים ליכא חשדא (אמנם למעשה בזמנו המגן אברהם אסר להניח לקבלן גוי לבנות בית כנסת בשבת משום שהאומות אז לא הניחו לאדם לעשות מלאכה ביום חגם ואם היהודים היו מניחים לקבלן הגוי לבנות בשבת היה בכך חילול השם).

⁴ כהכרעת האגרות משה שהובא בהערה הקודמת.

⁵ וכעין זה כתב המשנה ברורה (סימן רמד ס"ק יג) שבמקום שיש חשש שיתבטל בניין בית הכנסת, יש להניח לקבלן הגוי לבנותו בשבת ובלבד שיהיה מפורסם לכל שהוא מועסק בקבלנות.

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך:  info@eretzhemdah.org

בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך          הרב יוסף כרמל

ראשי הכולל

חברי הועדה המייעצת:

הרב זלמן נחמיה גולדברג

הרב נחום אליעזר רבינוביץ

יועצים מדעיים:

הרב פרו' אברהם שטינברג

הרב פרו' דרור פיקסלר

הרב פרו' נתן קלר