פרשת תולדות תשפ"ג – הרב אילן אלסטר

רב בית המדרש הקהילתי כפר אברהם פתח תקוה

רעיון מהפרשה:

בפרשת השבוע אנחנו לומדים על דמותם ואופיים של יעקב ועשיו :"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים". [בראשית כ"ה]. התורה לא רצתה לתאר לנו רק את עיסוקו של עשיו אלא את אופיו. כשם שיעקב "איש תם יושב אוהלים" הכוונה לאופיו המיוחד של יעקב כאיש שלם כאיש של תורה, כך עשיו "איש יודע ציד" הכוונה לאופיו של עשיו – אדם רמאי שצד את הבריות בפיו וכן 'איש שדה" , שכל מהותו השדה- החוץ – החיצוניות.

כאשר יצחק רוצה לברך את עשיו הוא אומר לו על בגדיו "ראה ריח בני כריח  השדה אשר ברכו ה' ", ולא ידע יצחק כי יעקב לבוש בבגדי עשיו.

חז"ל אמרו שריח הבגדים של עשיו היה ריח גן עדן:"שנכנס עמו ריח גן עדן".

נראה שדייקו זאת ממה שאומר יצחק ליעקב "ראה ריח בני כריח השדה", וקשה והרי  בגד מריחים ולא רואים? אלא שאין הכוונה לריח גשמי אותו מריחים ולא רואים אלא לריח רוחני  אליו  אפשר להגיע ע"י מבט רוחני של אדם צדיק.

נשאלת השאלה :כיצד דבק ריח של גן עדן בבגדיו של עשיו הרשע? מה לרשע כמוהו ולגן עדן?

אפשר לתרץ שמצד בגדי עשיו לא היה ראוי שיהיה להם ריח גן עדן, אלא שיעקב לבש אותם ולגודל מעלתו של יעקב נכנס עמו ריח גן עדן כאשר לבש את בגדי עשיו.

עוד יש לומר : בגדים אלו היו בגדים מיוחדים כמו שנאמר בפרשה "ותקח רבקה את בגדי בנה החמודות", ובתלמוד הירושלמי  מסופר שעשיו היה לובש בגדים אלו רק בשעה שהיה משמש את אביו ומקיים את מצות כיבוד אב.

מכאן נלמד כמה גדולה עשיית מצוה ובפרט מצות כיבוד אב. עשיו רשע כיון שמשתמש בבגדים מיוחדים כדי לקיים מצות כיבוד אב, דבק בהם  ריח של גן עדן.

אך עדיין יש לשאול: אם עשיו קיים את מצוות כיבוד אב בצורה כל כך  מיוחדת שהכין לכך בגדים מיוחדים כדי לקיים את המצוה,איך זה לא השפיע עליו בעשיית מצוות נוספות  וכיצד  היה רשע כל כך גדול?

ויש לומר שעשיו התרכז במצוה זו וראה בה את חזות הכל, והתרכזות במצוה אחת באה אצלו על חשבון כל המצוות האחרות שלא קיים.

שאלת השבוע: ברכת מעין שבע בליל שבת בשבת חתן

שאלה :היינו בשבת חתן בבית מלון  וקבלנו אולם לצורך תפילות השבת. בליל שבת אחד המתפללים אמר שאין לומר ברכת מעין שבע כי האולם איננו בית כנסת.מתפללים אחרים התפלאו מאד על העניין. ברצוני לדעת מה היינו צריכים לעשות?

תשובה:כתוב במסכת (שבת כ"ד ב וברש"י) שברכה מעין שבע נתקנה בזמנם  כאשר בתי הכנסת היו מחוץ לעיר  ,והיה צריך להאריך את התפילה כדי לחכות למי שמתעכב בבית הכנסת ,כדי שלא ישאר לבד ויבוא לידי סכנה בגלל המזיקין. אף על פי שכיום בתי הכנסת לא נמצאים בשדות מחוץ לעיר כמו בזמן התלמוד כתב הרשב"א שאומרים את הברכה בבתי הכנסת משום מנהג אבותנו בידינו. בשבת חתן שלכם לא התפללתם בבית כנסת ועל כגון זה כתב הבית יוסף באורח חיים סימן רס"ח בשם מהר"י אבוהב שכתב בשם ספר המנהגות, שבבית חתנים ואבלים שאין את טעם הגמרא [שמתפללים המאחרים לבוא מבית כנסת שבשדה עלולים להנזק] לא אומרים ברכה מעין שבע. ויש לומר בטעמו שגם בתקופת התלמוד לא נתקנה ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים ולא שייך כאן הטעם של מנהג אבותינו בידינו.

דברים אלו הובאו להלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן רסח סעיף י שכתב: אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא (=שאין את הטעם) דמאחרין לבא שיהיו ניזוקין.

ובמשנה ברורה ס"ק כ"ה כתב שבמקום שנוהגים לאמר את הברכה אפילו לא בבית הכנסת אין למחות בידם  והביא את דברי הפרי מגדים שמפקפק בדבר וחושש לספק לברכה לבטלה.

כתבו האחרונים שבמקום שאין מניין קבוע אפילו מתפללים שם את כל תפילות השבת ואפילו מביאים לשם ספר תורה אין אומרים ברכה מעין שבע אלא אומרים מ"מגן אבות בדברו" עד "זכר למעשה בראשית" ,בלי ברכה לפניה ואחריה.

ובירושלים אומרים ברכת מעין שבע אפילו במנין שאינו קבוע ואין שם ספר תורה ובטעם הדבר כתב בספר מזבח אדמה שקדושתה של ירושלים חשובה כמקום שיש בו ספרי תורה.בשו"ת רב פעלים הביא את דברי האר"י ז"ל שברכת "מעין שבע" היא מחלקי התפילה וחובה לאמרה בכל מקום שמתפללים בציבור.

וכתב בפסקי תשובות אות י"ג – ואם המקום קבוע לתפילה, יש הכותבים שאף באין ספר תורה, אומרים 'מעין שבע' ואפילו אין קביעות לימות החול, רק לשבתות (נועם מגדים (להפמ"ג) בחלק המנהגים אות ט', ברכת הבית שער מ"א סעי' ז', שו"ת דבר משה ח"א סי' כ"ג, שו"ת אגרות משה ח"ד סי' ס"ט, שו"ת מנחת יצחק  ח"י סי' כ"א.)

, ויש המקילים אפילו בקבוע רק לתפילת ערבית דלילי שבתות. וכגון קבוצה המתארגנת לתפילה בכל ליל שבת בבית אחד מהם או בבית זקן וכדומה, וכיון שקבעוהו למקום תפילה לכמה שבתות, מיד בשבת הראשונה רשאים לומר 'מעין שבע'.

(עיין שות אגרות משה ומנחת יצחק הנ"ל  , ובשו"ת קנה בושם ח"ב סי' מ"ח מסיק בזה דשב ואל תעשה עדיף, מחשש ספק ברכה.) .

ונפקא מינא לפי מה שכתב הפסקי תשובות למנייני חצרות קבועים בזמן הקורונה שיכולים להגיד ברכת מעין שבע גם בלי ספר תורה

הלכה למעשה אין להקל נגד השולחן ערוך ואין לומר ברכת מעין שבע במקום שאין בית כנסת קבוע.

אך במניני חצירות קבועים אפשר להגיע ברכת מעין שבע בליל שבת וכדלעיל.

סיפור לשבת – מסירות נפשו של הסטייפלר – רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל על קיום מצוות

בְּמַהֲלָךְ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, הִתְפָּרְצוּ חַיָּלִים רוּסִים לַיְּשִׁיבָתוֹ של הַסְטַיְפְּלֶר, זֶצוּקָ"ל וְנָטְלוּ אוֹתוֹ אִיתָם בְּכֹחַ, וְגִיְּסוּ אוֹתוֹ לִהְיוֹת חַיַּל בַּצָּבָא הָרוּסִי.

כְּשֶׁשָּׁהָה הַסְטַיְפְּלֶר בַּצָּבָא הָרוּסִי, מִידֵי שָׁבוּעַ נִקְלַע בִּקְשָׁיִים חֲדָשִׁים בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת עַל כָּל דִּקְדּוּקֶיהָ וּפְרָטֶיהָ, וְכָךְ חִפֵּשׂ לְעַצְמוֹ תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת אֵיךְ לֹא לַעֲבֹר עַל חִלּוּל שַׁבָּת.

בְּיּוֹם שִׁשִּׁי הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְטַיְפְּלֶר בַּצָּבָא, מִיָּד לְאַחַר מִסְדָּר הַבֹּקֶר, פָּנָה אֶל מִפְקָדוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכָּל עֲבוֹדָה בְּשַׁבָּת. הַמִּפְקָד הַנִּדְהָם מֵהַחֻצְפָּה לָקַח אוֹתוֹ הַצִידָה, וְהֵחֵל לְהַפְלִיא בּוֹ מַכּוֹתָיו, "נִרְאָה לְךָ שֶׁאַתָּהּ בַּבַּיִת אוֹ בְּגַּן יְלָדִים? פֹּה עוֹשִׂים אֶת מַה שֶׁדּוֹרְשִׁים מִמְּךָ בְּלִי לְהִתְחַמֵּק!".

הִסְכִּים הַמִּפְקָד לָתֵת לַסְטַיְפְּלֶר לִשְׁמֹר שַׁבָּת, בִּתְנַאי אֶחָד: יָעָמְדוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל חַיָּלִים, בֵּינֵיהֶם יַעֲבֹר הַסְטַיְפְּלֶר , וְהָרְשׁוּת תִּהְיֶה לְכָל חַיָּל לְהַכּוֹת מַכָּה חֲזָקָה אַחַת.

הַסְטַיְפְּלֶר הִסְכִּים מִיָּד. הַמִּפְקָד הִתְלַהֵב וּמִיָּד אָסַף כַּמָּה עֲשָׂרוֹת קוֹזָקִים שֶׁהִתְנַדְּבוּ לַמְּשִׂימָה בְּשִּׂמְחָה.

סִפֵּר הַסְטַיְפְּלֶר כַּעֲבֹר שָׁנִים: "בְּאוֹתָם רְגָעִים בָּהֶם עָבַרְתִּי בֵּין הַחַיָּלִים, וְחָטַפְתִּי מַכּוֹת אֲיֻמּוֹת וְנוֹרָאוֹת מֵהַחַיָּלִים צְמֵאֵי הַדָּם – לַמְרוֹת הַכְּאֵב הֶעָצוּם, הִרְגַּשְׁתִּי הִרְגַּשְׁתָּ הִתְעַלּוּת גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר. הַתְּחוּשָׁה שֶׁל מְסִירוֹת הַנֶּפֶשׁ לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה גָּרְמָה לִי לְהִתְעַלּוֹת רוּחָנִית שֶׁלֹּא זָכִיתִי לִכְמוֹתָהּ שׁוּב".

פַּעַם אַחַת בְּלֵּיל שַׁבָּת, הִגִּיעָה עֵת הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל הַסְטַיְפְּלֶר לִהְיוֹת הַשּׁוֹמֵר בַּמַחַנֶה. הַכְּפוֹר הָיָה עָז. הַסֵּדֶר בַּמַחַנֶה הָיָה שֶׁהַחַיָּל הַיּוֹשֵׁב בַּמִּשְׁמֶרֶת לוֹבֵשׁ עַל עָצְמוֹ מְעִיל פַּרְוָה עָבֶה כְּדֵי לְהָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי הַקֹּר הֶחָזָק, וְכָל חַיָּל מַעֲבִיר אֶת הַמְּעִיל לַחַיָּל בַּמִּשְׁמֶרֶת אַחֲרָיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַסְטַיְפְּלֶר לְהַחְלִיף אֶת הַחַיָּל שֶׁלְּפָנָיו, גִּלָּה שֶׁהוּא כְּבָר עָזַב אֶת הַמָּקוֹם, וְהִשְׁאִיר אֶת הַמְּעִיל תָּלוּי עַל הָעֵץ שֶׁבְּצַד הַשַּׁעַר.

מַה עוֹשִׂים? לְהוֹרִיד אֶת הַמְּעִיל מֵהָאִילָן לֹא בָּא בַּחֶשְׁבּוֹן, כִּי חָזָ"ל גָּזְרוּ וְאָסְרוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאִילָן בַּשַּׁבָּת. וְגַם לְהוֹרִיד דָּבָר הַנִּמְצָא בָּאִילָן הוּא בִּכְלָל הָאִסּוּר.

אָמַר הַסְטַיְפְּלֶר בְּלִבּוֹ: "אָמְנָם זֶהוּ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ לְהִישָּׁאֵר בַּקֹּר הָעָז לַיְלָה שָׁלֵם, אֲבָל רֶבַע שָׁעָה לִהְיוֹת בְּלִי מְעִיל, זֶה אֵינוֹ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ". וְכָךְ נִשְׁאַר הַסְטַיְפְּלֶר לְלֹא מְעִיל בַּמֶּשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה בַּקֹּר הָרוּסִי הַכָּבֵד.

לְאַחַר שֶׁעָבְרָה רֶבַע שָׁעָה אָמַר הַסְטַיְפְּלֶר בְּלִבּוֹ "עוֹד רֶבַע שָׁעָה אֶפְשָׁר לִשְׂרֹד לְלֹא הַמְּעִיל." וְכָךְ עָבְרָה עוֹד רֶבַע שָׁעָה וְעוֹד רֶבַע שָׁעָה. הָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת. הַקֹּר נִכְנַס לָעֲצָמוֹת – והַסְטַיְפְּלֶר עֲדַיִן לְלֹא הַמְּעִיל, כִּי אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר כָּךְ עוֹד רֶבַע שָׁעָה….

כָּךְ עָבְרוּ לָהֶן שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, הַמִּשְׁמֶרֶת הִסְתַּיְּמָה, והַסְטַיְפְּלֶר אֶת הַשַּׁבָּת לֹא חִלֵּל. חָזַר הַסְטַיְפְּלֶר לִצְרִיפוֹ שָׂמַח וּמְאֻשָּׁר עַל שֶׁלֹּא נִזְקַק לַעֲבֹר עַל אִסּוּר.

"על קצה המזלג" – מושגים ביהדות –  חדש כסלו

כסלו הוא השם הבבלי של החֹדש, ובמקרא – החֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי (עזרא י), כי הוא תשיעי לניסן ראש החדשים.מזלו – קשת, כקשת הנראית בענן ביום הגשם. כיון שמרובים בו הימים שהגשמים והשמש משמשים בהם בערבוביא, ועל ידי כך נראית הקשת:

ואף הקשת הראשונה שנראתה בענן אחר המבול, בכסלו נראתה. שכך כתוב (בראשית ט):"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם, אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ". 'זאת אות הברית' – הראהו הקשת ואמר לו: 'הרי האות שאמרתי' (רש"י שם). ופרשה זו נאמרה לנֹח בראש חדש כסלו או באמצע החדש, שהרי בעשרים ושמונה לחשון יצא מן התבה, ואחר כך נאמר: וַיִּבֶן נֹח מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ, עד שכלה חדש חשון והתחיל כסלו. כיון שהתחיל כסלו ברך אלקים את נח, התיר לו את הבשר לאכילה, ואסר לו שפיכת דם האדם, וכרת עמו ברית החיים, והראהו הקשת:ראש חדש כסלו, פעמים הוא יום אחד בלבד ופעמים שני ימים, שהרי כבר אמרנו כי חדש חשון שלפניו, פעמים הוא חסר, של עשרים ותשעה יום, ופעמים הוא מלא של שלשים יום. אם חשון חסר – ראש חדש כסלו יום אחד, ואם חשון מלא – ראש חדש כסלו שני ימים, ויום ראשון של ראש חדש נמנה עם חדש חשון, והוא יום שלשים שבו [מתוך ספר התודעה] .