מה זה ט"ו בשבט מאת בנימין יוגב
מי שגאל את היום משכחה הם המלמדים, המחנכים והמקובלים בדורות הגלות. המלמד אומר לתלמידיו להביא ביום זה לחדר פירות. סביב ערמת הפירות מספר הוא על פירות ועצי ארץ
ישראל. בחורף הגולה הוא מעורר ניצוץ של אהבה וגעגועים לארץ בה האביב ינוה עולמים. באמצעות פירות הגולה מתעוררת הכמיהה לארץ ישראל ופרותיה.
מקובלי צפת ערכו סעודה מפירות הארץ ביום זה. רק במאה ה-, 17 בספר שמחברו עלום בשם "חמדת הימים" ובו תיקונים מיוחדים לחגים , מופיע "תיקון" לט"ו בשבט. בתיקון זה אוכלים שלשים מיני פירות שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים קטעים מהתורה, נביאים כתובים משנה וזוהר על עצים וצמחים .
עם ראשית הציונות כאשר ברור שלא מספיק לאכול פירות אלא יש לנטוע ולגדל עץ ופרי, פעם נוספת לוקח המחנך את היוזמה. בט"ו בשבט שנת 1890 מוציא מנהל בית הספר בזיכרון- יעקב את תלמידיו לנטיעת עצים. המנהג הולך ומתפשט בירושלים, אחוזת בית והמושבות העבריות. הרעיון מכה שורש עד כי נדמה שמנהג זה הוא עקרו של ט"ו בשבט מימים ימימה. כך במשך שנים מאה הלכו ילדי ישראל עם את, שתיל ושיר בלב לטעת. הארץ השוממה שמצאו ראשוני המתיישבים הפכה לארץ ירוקה. בשנים האחרונות הפכה החברה להגנת הטבע את היום והשבוע כולו לשבוע שמירת הטבע, שבוע איכות הסביבה ואקולוגיה, שבוע של פירות ונטיעות ואל נא תעקור נטוע, ושבוע של שמירה על ארץ יפה וירוקה שגם הדורות הבאים יוכלו לחיות בה .