עריכת השולחן ופתיחת הסדר
את שולחנות ההסבה עורכים בצורת ח' כשהם מכוסים במפות חגיגיות ועליהם:
* קעריות עם פירות יבשים וטריים
* ירק ופרחים
* נרות רבים בפמוטים או על אבנים צבעוניות
* יין לבן ואדום וכוסיות יין מזכוכית לבנה שקופה.
המהדרים יקשטו את החדר כולו בקישוטי חג ובתאורה הולמת.
סידור קערות הסדר מול פניו של עורך הסדר
קערות הסדר יונחו בגבהים שונים:
בקערה הראשונה:
תפוזים, אגוזים ושקדים (פירות עולם העשייה)-תוכנם נאכל, קליפותיהם
נזרקות.
בקערה השנייה:
תמרים, זיתים ותפוחים (פירות עולם היצירה)-עיקרם נאכל, זרעם יוצר
חיים חדשים.
בקערת השלישית:
תאנים (דבלים), חרובים וצימוקים (פירות עולם הבריאה)-הכול בהם נאכל.
משתתפי הסדר מוזמנים להסב לשולחן עמוס פירות, יין, פרחים ונרות דולקים.
עורך
הסדר עורך הסדר פותח את הסדר במקורו של חג ט"ו בשבט:
ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים;
באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה;
באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות;
באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו.
(ראש השנה, פרק א, משנה א)
עורך
הסדר חג לנטיעות
ולמה זכו אילנות לראש השנה המיוחד לעצמם?
אחד
המסובים:ראו שניתן ראש-השנה לבני-אדם, באו ואמרו: כתוב בתורה 'כי האדם עץ השדה'. נמשל אדם לעץ ועץ לאדם. ואם כך, מה אדם יש לו ראש-השנה, אף עץ בדין הוא שיהיה לו ראש-השנה. וכיוון שדיברו אילנות דברים של טעם נתקבלו דבריהם. אמרו להם: באיזה חודש נקבע ראש-השנה שלכם? השיבו אילנות: כיוון שאנו צריכים למים קבעוהו בשבט שמזלו דלי.
(הימן הירושלמי)
עורך
הסדר
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל... (ויקרא יט, כג) אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם.
(ויקרא רבה כ"ה)
אחד
המסובים:רבי אלעזר בן עזריה היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו; אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה. לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר: "והיה כעץ שתול על פלגי מים".
(אבות פרק ג, משנה יז)
אחד
המסובים:חג לציונות
בשוב ישראל להתיישב בארץ, נערכו נטיעות. הנטיעות היו סמל להתיישבות קבע ולהיאחזות בארץ. בראשית ההתיישבות ניטעו אקליפטוסים למאבק בקדחת ולייבוש הביצות, ברושים ודקלים לסימון שבילים ונוי ולהגנת עצי פרי מפני רוחות; ואורנים לצל וליופי בהרים. כיום נוטעים עצי חורש טבעי, אלון, אלה ועוד.
עורך
הסדר ר' יוחנן בן-זכאי אומר: אם היתה נטיעה בתוך ידך ואמרו לך הרי משיח בא, נטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילהו!
(אבות דרבי נתן)
אחד
המסובים:חג לאיכות הסביבה
החג המיוחד לאילנות מדגיש ביתר שאת את הצורך לשמור על הטבע ועל איכות החיים והסביבה, על החי, על הצומח, על האויר הצח, על השקט והשלווה. ט"ו בשבט מהווה הזדמנות חגיגית להגביר את הרגישות לעצים, לצמחים ולטבע בכלל.
עורך
הסדר הרבה מלאכות הטיל עלינו המקום: לחרוש ולזרוע ולקצור ולעמר ולדוש ולזרות לנטוע ולעדור, ולבצור ולדרוך, לעזוק ולמסוק, להאכיל בהמה ועוף ולגזוז את הצאן ולשמור על עמלנו ויגיענו. אלא ישיבת ארץ ישראל גדולה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, הריני הולך להביא נטיעות אלו שעל כתפי לנטוע אותן באדמתנו. כמו שנאמר: "ונטעו כרמים ושתו יינם ועשו גנות ואכלו פריהם, ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך" (עמוס ט' יד'-טו'). (ש"י עגנון, תחת העץ)
אחד
המסובים:"עץ היהודים"
יותר מכל העצים החדשים בארץ-ישראל, מסמל האקליפטוס את ההתיישבות וההאחזות החדשה בארץ האבות. האקליפטוס, עץ אוסטרלי גבה קומה ויפה צמרת, הובא לארץ על-ידי גנניו של הברון רוטשילד, כדי לייבש אזורים ביצתיים מוצפי מים. תוך זמן קצר נקלט העץ במושבות וצמח לתלפיות בסמוך לבתים. האקליפטוס הפך לסמלן של מושבות העלייה הראשונה. כל-כך הזדהה עם ההתיישבות היהודית בארץ, עד שהערבים קראוהו: "סג'ארת אל
יהוד" כלומר, עץ היהודים.
עורך
הסדר שירת העשבים
רבי נחמן מברסלב היה אומר: דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. הוא היה אומר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את כל השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך, בלי תהייה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום גמול. כמה יפה ונאה ששומעים את השירה שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה.
(ליקוטי שיחות, רבי נחמן מברסלב)
כולם:שירת העשבים
מילים ולחן: נעמי שמר