שער הקיץ
עורך
הסדר כוס רביעית:
נמזוג כוס רביעית של יין אדום בלבד.
דמדומי החמה, בקיץ, כאדמומיותו של היין, בכוס הרביעית והאחרונה. הכוס הרביעית מוקדשת לשלום, לאהבת ישראל ולכבודה של ארץ-ישראל, ומתת הטבע שהיא מעניקה לנו שמא נקלקל ולא יהא מי שיתקן.
אחד
המסובים:וידוי על פגיעה באיכות הסביבה:
אפפנו את עולמנו בערפל עשן ופיח,
בזבזנו אוצרות טבע שקיבלנו בפיקדון,
גזלנו נופם של מרחבי רקיע בבנייה מכוערת,
דלדלנו את אוכלוסיית חיות הבר ברשלנותנו,
הפרנו את ברית האיזון בין האדם לטבע,
ויתרנו על איכות חיים ראויה לילדינו,
זיהמנו ימים, נהרות ואגמים ברעל חמדנותנו,
חוררנו את מעטפת האוזון החובקת את עולמנו,
טימאנו מקורות מים חיים במי שופכינו,
יצרנו הררי אשפה וזבל בחלל, במדבר ובחצרותינו,
כרתנו יערות העד תמורת רווח קצר מועד,
לכלכנו אתרי טבע ונוף, חופים, נתיבות ופסגות,
משכנו את עתיד עולמך תוך אדישות וחוסר חזון,
ניצלנו ולא מחזרנו את מתנות הטבע באנוכיותנו,
סיכנו את קיום עולמנו בכורים ובקרינה,
עקרנו ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן,
פצענו מדרוני הרים במחצבות אבן,
ציערנו אותך ובריותיך בחוסר אחריותנו,
קטפנו פרחי בר, והם אבדו ואינם,
רמסנו ברגל רמה שדה וניר ואחו,
שרפנו עצי יער על מזבח שנאתנו,
תיעשנו במחיר איכות אוויר וים ויבשה.
לשנה הבאה בסביבה ירוקה (מ. אזרי, י. מזור)
כולם:ולס להגנת הצומח
מילים ולחן: נעמי שמר
עורך
הסדר נטעם תפוח וניהנה מטעמו.
אחד
המסובים:בשעה שכורתין אילן שעושה פירות קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע.
(ילקוט ראובני)
עורך
הסדר ניטול תרמילו הקשיח של עץ החרוב, נשים לב לצורתו המיוחדת ונטעם ממתיקותו.
אחד
המסובים:מעין וחרוב בפתח המערה
באו אצל יוסף אבו מוסה לפקיעין. אמרו לו: שמא ידעת או שמעת מהו הטעם בדבר שנהגו אחינו בני-ישראל לאכול חרובין בט"ו בשבט? אמר להם: שמעתי מפי אבי, ששמע מאביו, ששמע מפי אבי אביו עד הפלח הראשון שהיה במקומנו מימות הבית, וכךשמעתי: שתים עשרה שנה נתחבאו רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו במערה זו שבמקומנו מפני גזירת מלכות הרשעה ושם נברא מעין להם וחרוב למאכלם והיו יושבים ועוסקים בתורה יומם
ולילה. לבסוף שמעו בת קול מכרזת ואומרת: בני חביבי צאו מן המערה, לכו והרביצו תורה בעמי ישראל שגלו באומות ונשתכחה תורתם. קם רבי שמעון על רגליו ואמר: רבונו של עולם, ידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא מרדתי במלכות הרשעה אלא לכבודך. נשבע אני כי לא תשכח תורתך מעמך שכבר הבטחת לנו שלא תשכח מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו מעתה ועד עולם.
אלא ממה אני מתירא? שמא, חלילה, תשתכח ארץ-ישראל מעם ישראל, מתוך שהם נזונים ממזונות נכר ונושמים אויר נכר.
מיד שמעו בת קול האומרת: אף אתה בני! עמד והנהיג שיהיו ישראל אוכלים חרובין בט"ו בשבט, מדי שנה בשנה, וכשהם אוכלים ושואלים: חרוב זה שאנו אוכלים על שום מה? מזכירים
ונזכרים, שבית המקדש חרב, ארץ-ישראל שוממה וחרבה, עמדו וכתבו הדבר לרבי חנינא, וקבעם כמנהג והיה קורא בהם מדי שנה בשנה.
(סיפור עם)
חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: החרוב לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה? אמר לו: מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי, אף אטע אני לבני.
(תענית כג, ע' א)
מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב, עייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת מים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו. וכשביקש לילך אמר: "אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין;
שיהא צלך נאה הרי צלך נאה; שתהא אמת מים עוברת תחתיך הרי אמת מים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך".
(תענית ח)
הנוהגים לברך:
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, על המחיה ועל הכלכלה, על הגפן ועל פרי הגפן, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה, שרצית, והנחלת לאבותינו לאכל מפריה ולשבע מטובה.
רחם-נא ה' אלקינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מזבחך ועל היכלך. ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה; כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה, על פרי גפנה ועל פירותיה.
ברוך אתה ה', על הארץ ועל המחיה, -על פרי גפנה ועל פירותיה.
כולם:עוד לא תמו כל פלאייך
מילים: יורם טהר לב
לחן: רמי קליינשטיין
עורך
הסדר במה נתברך:
יהי רצון שבעבור עריכת סדר זה, בזכותן של ארבע כוסות ובסגולתם של פירות ארץ-ישראל; נזכה להגשמת כל ערכינו, שכל אישה ואיש, שכל עץ ואילן יתנו את פריים המיוחד להם בקהילה ובטבע, לאהבה ולהנאה מאילנות ארץ-ישראל. שתתחדש עלינו שנת אילן טובה ושופעת ברכה עד בלי די.
כולם:אל הדרך
מילים ולחן: שמרית אור
כולם:אנשים טובים
מילים ולחן: נעמי שמר