ט"ו בשבט


ט"ו בשבט בציונות

נטיעה ראשונה ביסוד המעלה (ט"ו מאות אילנות, בט"ו בשבט 1894) ב"ה, יום ב' לסדר "כי ילך מלאכי לפניך והביאך וכ"ו", שנת .ויתברכ"ו עשרים ושנים בחודש שבט, פה צפת, תובב"א .שלום לחותני היקר וכ"ו ת"ל החיים והשלום פה עמי וכ"ו בשבוע העברה ת"ל נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה יותר מחמש עשרה מאות אילנות נטיעות, מהם שבע מאות ושמונה אתרוגים… ומאה רימונים. ועוד נטע אם ירצה השם כמה מיני נטיעות, כי חוץ ממה שיהיה ריווח גדול מהפירות, כאשר יעזור השם יתברך שיהיה בהצלחה, הלא גם כן נצרך לבריאות, כי האדם עם עץ השדה הוא חברה אחת וזה בלא זה אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עסקנו הוא בנטיעות, כי כן הורה לנו הבורא :עולם טרם כל לעסוק בנטיעות כי גם הוא עשה כן, כמו שכתוב "...ויטע ה' אלוהים גן בעדן" מתוך מכתב ר' אליעזר פישל סאלומון אל חותנו
	חג הנטיעות בעמק הירדן היה הדבר למנהג בשנים האחרונות: המורים אשר במושבות הגליל התחתון מקהילים את תלמידיהם בחמישה עשר בשבט, ובאים לדגניה לנטוע שם עצים, ומפני מה לדגניה דווקא? משום שאדמת דגניה אדמת העם היא, קנינה של "הקרן הקיימת לישראל". עוד ,לפני הנץ החמה מתחילה תנועת המסע של הילדים. באים ברגל באים רכובים על סוסים, ונוסעים בעגלות ומקהלות של מנגנים .בכלי שיר בראש שמונה מאות ילדים באו הפעם. על כל פני כיכר סמוכה לשפת הירדן הוכנו ארבע מאות שתילים לנטיעה. שני ילדים ליד כל שתיל. שני ילדים - ושתיל, שני ילדים - ושתיל. היום בהיר. אחד מאותם הימים הבהירים, ההדורים, אשר בעמק הירדן, בגדי הלובן של הילדים וקרני שמש החורף מוסיפים לכל ובכל לווית חן של יום טוב, בני דגניה עסוקים מאד. חרדים הם לקבל את פני האורחים הצעירים בסבר הפנים הראוי להם. שמונה מאות ילדים עומדים ליד ארבע מאות שתילים - ומחכים, והנה ניתן האות. המנגנים מכים בכליהם, מיד מרכינים כל הילדים כאיש אחד ראש ומורידים את .השתילים לתוך הגומות המוכנות מראש. כולם שקועים בעבודה .לא תשבע העין מראות את הכיכר הזרועה עצים וילדים אדם - ועצים, עצים - וילדים. אלו ואלו יכו שורש בארץ, יפרחו .ויגדלו, ברית כרותה בין ילדינו ובין האדמה והעץ אשר עליה .וגדל העץ וגדל הילד ושנים תעבורנה. והיה בבוא האיש, לאחר שנים, לסייר את הסביבה .ורחשה נפשו אהבה אל המקום הזה ואל העץ אשר בעצם ידיו נטעוהו :ואל אזני הגיעו דברי ילדים לאמור ...כאשר אבוא בעוד שנה, אגש מיד ואראה אם גדל עצי
חג הנטיעות הראשון בתל אביב (ב"אחוזת בית", תר"ע (1910 אחוזת בית שלנו לובשת לאט לאט צורה יפה, הרחובות כבר נתיישרו עוד מעט ויתחילו לרצף אותם. התושבים מרגישים את עצמם בטוב - - - מרחב ונקיון - והילדים מאושרים. כאן נערכה להם ולכל ילדי בתי הספר שביפו חגיגה נהדרה בחמישה-עשר .בשבט, ורבה היתה השמחה (הפועל הצעיר 8, תר"ע) עד עכשיו היו ילדי בתי הספר יוצאים לטיול אל "המדבר", פעמים היו מגיעים עד "עץ הגג" שעמד יחידי במדבר החול, היא השקמה ,העתיקה והענפה שבמקומה בנו את בית הועד הפועל של ההסתדרות ברחוב אלנבי. שם היו נחים וחוזרים העירה. לפני שנתים (בשנת תרס"ח) כשהסתדרות המורים הכריזה ראשונה על ט"ו בשבט, שהיא עושה אותו מכאן ואילך "חג הנטיעות" לילדים, הוצרכו הילדים ללכת למיקווה ישראל. עכשיו הלכו הילדים לשכונה היהודית החדשה לעשות שם את חגם. ומאושרים היו ילדי אחוזת- בית להכניס את אורחיהם-חבריהם ורבה היתה השמחה גם של האורחים וגם של מכניסי .האורחים (מתוך "ספר תל אביב" בעריכת א. דרויאנוב)
	נטעתי ברוש במוצא (תרנ"ח) - ב. ז. הרצל בשלוש וחצי נסעתי עם וולפסון, בודנהיימר ועם האכר ברוזה אל המושבה השוכנת ביפה נוף, אך העניה עדיין במאד מאד - אל מוצא. שם החל האיש הצעיר והחרוץ הזה לפני ארבע או חמש שנים לעבוד את אדמת הטרשים הקשה מאין כמוה. וכבר הוא רואה פרי בעמלו הרב, כבר מתחיל הוא לקצור את אשר זרע. הנסיעה על פני דרך ההרים יפת המראות מירושלים למוצא, המזכירה במיקצת את הפירנאים, עברה עלינו מתוך קלות, בספר לנו האכר ברוזה על התחלותיו הקשות. פעם אחת כאשר פיתח הסמדר של הגפנים באו בלילה צבאים ואכלוהו. אז שכב שלושה לילות ,רצופים עם הרובה, אף על פי שיש כאן לעיתים קרובות צבועים .ולא עצם עין שלא להיות טרף לשיני הצבועים ?מתי נכבשה אדמה ביתר גבורה ,במוצא נטעתי על חלקת אדמתו של ברוזה, ליד מורד הסוכך .הפונה את עורפו לסט' ג'ון, ברוש צעיר, וולפסון נטע דקל קטן ערבים מספר עזרו על ידינו יחד עם האיכרים ברוזה וכץ. בחשכת .הלילה שבנו לירושלים ( ספר הימים של הרצל, כרך ג', על ביקורו בירושלים, בנובמבר 1898 )
עבודת האדמה היא נחמה - ר' יהודה אלקלעי "(כי גדול יום יזרעאל" (הושע ,גדול היום שיתקבצו ישראל לעשות ישובים ...לעבד את האדמה, לחרוש ולזרוע, לבנות ולנטוע להעלות ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו אין לנו תקנה אחרת, כי אם לישב את ארצנו הקדושה. עבודת .האדמה היא נחמת הארץ, גאולת ישראל שימו לבבכם ומגמתכם אל המטרה הקדושה :להחזיר שכינתו לציון בישוב ארצנו הקדושה ,אחיכם בני ישראל הנדכאים והנרדפים, הנידחים - הטרופים והמטלטלים הנודדים ללחם צמאה נפשם לאלוקים ועיניהם תלויות, רואות וכלות ,כל הימים גם לילות אל ישוב הארץ, אולי ימצאו מנוח .ושם ינוחו יגיעי כח על שולחן אביהם שבשמים (ר' יהודה אלקלעי, ממבשרי הציונות באמצע המאה ה- 19)