רב בית המדרש הקהילתי כפר אברהם פ"ת
רעיון מהפרשה:
בתחילת הפרשה נאמר :" וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית י"ב א –ב) .:ומסביר רש"י שהקב"ה הבטיח לאברהם שההליכה לארץ ישראל תהיה לטובתו: שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם.
המפרשים מסבירים ש"לך לך" זה אחד מן הנסיונות שנתנסה בהם אברהם.
יש לשאול על רש"י , איזה נסיון היה לאברהם כאשר הוא הלך מארצו לארץ ישראל והרי הקב"ה הבטיח לו שדבר זה יהיה לטובתו?
יש לבאר : א. הקושי לעזוב את ארצו ואת משפחתו אל הלא נודע "אל הארץ אשר אראך", קיים והשכר המובטח ,איננו מגיע מייד. וכך היה , אחרי טלטולי הדרך אברהם מגיע לארץ ישראל ולאחר מכן מסופר "ויהי רעב בארץ" ואברהם ושרה צריכים לרדת למצרים "כי כבד הרעב בארץ" ובמצרים אברהם ושרה עמדו בסכנה רוחנית וגשמית. וגם אחר כך נסיונות וקשיים , שרה עקרה ויצחק נולד לעת זקנה וכדברי חז"ל "עשרה נסיונות נתנסה אברהם".
יש מתרצים :נאמר "וילך אברהם כאשר דבר אליו ה' ". מכאן מדייקים שאברהם לא הלך לארץ ישראל כדי שיהיה לו מכך תועלת או רווח אלא רק מתוך אמונה – לקיים את אשר "דבר אליו ה' ". מכאן שהיה לאברהם עוד נסיון האם הוא יקיים את רצון ה' וילך לארץ ישראל כדי להשיג תועלת או כדי לקיים את רצון ה'.
אברהם עמד בנסיון ו"מעשה אבות סימן לבנים", שעמדו בכל הדורות בנסיונות רבים וזיכו אותנו בניו להיות ראויים להקרא "מאמינים בני מאמינים'
עשה לך רב, שאלה: האם יש חובה היום ליטול מים אחרונים או לא? האם יש הבדל בין גברים לנשים?
תשובה: במסכת ברכות(נ"ג ב) מבואר שמים אחרונים נועדו להעביר את הלכלוך שיש על הידים כתוצאה מהאכילה. ידים מלוכלות מעכבות מלברך ברכת המזון. כמו כן חז"ל דרשו את חיוב מצות מים אחרונים מהפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים " וגו' , ויש מפרשים שנטילת ידים למים אחרונים היא הכנה והתקדשות לברכת המזון. אך לעומת זאת במסכת חולין (ק"ה) מבואר שמים אחרונים הם חובה בגלל מלח סדומית (=שמפיקים בסדום) , כיון שהיו משתמשים במלח במאכלים שאכלו,ונגעו בידים במלח ,יש סכנה שאם יגעו בידים בעיניים הם עלולים להתעוור בגלל שמלח סדומית מסמא(מעוור) את העיניים.
להלכה נחלקו הראשונים: לפי תוספות במסכת חולין היום אין מלח סדומית ולכן אין חובה ליטול מים אחרונים רק למי שמפקיד על ניקיון ידיו בשעת ברכת המזון. לפי הרמב"ם גם היום יש ליטול מים אחרונים , ואעפ"י שאין לנו היום מלח סדומית גם היום יש מלח שטבעו כטבע מלח סדומית שמהווה סכנה לעינים.
לדעת המקובלים יש גם היום חובה ליטול מים אחרונים וזאת על פי טעמים בתורת הסוד. לדעת הגר"א מים אחרונים דינם כמים ראשונים (=נטילת ידים לפני אכילת לחם) על פי הדרשה במסכת ברכות שם "והתקדשתם" אלו מים ראשונים "והייתם קדושים" אלו מים אחרונים , ודין אחד להם ואין לזה קשר אם יש היום מלח סדומית או לא.
השולחן ערוך אורח חיים סימן קפ"א סעיף א' כתב :מים אחרונים חובה. ומסעיף ב' עד סעיף ט' מפרט את דיני מים אחרונים . בסעיף י' מביא השולחן ערוך את דעת התוספות שאין נוטלים היום מים אחרונים מפני שאין לנו מלח סדומית, ואין חיוב זאת אלא למי שמקפיד על נקיון הידים לפני ברכת המזון .
יש שהבינו מסידור הלכות מים אחרונים בשולחן ערוך שהוא סובר כהרמב"ם שמים אחרונים היא חובה גמורה. (שו"ת נחפה בכסף, הגר"ע יוסף עי' ילקוט יוסף בדיני מים אחרונים).
המשנה ברורה ציין למהרש"ל שפסק כהרמב"ם שמים אחרונים חובה גם היום מפני טבע המלח של היום שאף הוא מסוכן לעינים.. וכן ציין למג"א שפסק שעל פי הקבלה צריך ליטול מים אחרונים , וכן לדעת הגר"א הברכי יוסף ועוד, שמים אחרונים הם חובה גם בזמן הזה.
יש פוסקים שסוברים שלמעשה מים אחרונים הם הנהגה ראויה ולא מעיקר הדין בגלל שאין היום מלח סדומית. לכן יש כאלה שלא הקפידו על נטילת מים אחרונים. יש שהסבירו שכיון שחובת מים אחרונים היא הנהגה על פי הקבלה , ולכן נשים לא קבלו הנהגה זו שאינה מעיקר הדין אלא על פי הקבלה. ויש שסוברים שלטעם מלח סדומית שנוהג היום לרמב"ם ולמי שסובר כמותו, אף נשים חייבות ליטול מים אחרונים.
לסיכום : יש להשתדל ולהזהר בנטילת מים אחרונים בגלל שהרבה פוסקים סוברים שזו חובה גמורה גם בזמן הזה. אך מי שאינו נוהג ליטול יש לו על מה לסמוך.
ובוודאי אם אין הידים נקיות צריך לרחוץ אותם לפני ברכת המזון , וזה נכון לגבי כל ברכה שיש לברך עם ידים נקיות.
סיפור לשולחן שבת: מעשה שהיה
כאשר הרב מרדכי אליהו היה אברך צעיר, הוא נהג לאסוף מתפללים בבית כנסת בשכונת הבוכרים בירושלים ולימדם תורה.בתוך שיעורו אמר פירושים של רבי יעקב מדרבנד זצ"ל, מחבר הפירוש הקדוש 'אהלי יעקב' על התפילה והסליחות.רבי יעקב היה בקי בכל חלקי התורה והקבלה, והרב אליהו נהג להתפלל במשך שנים רבות בסידורו בימים הנוראים, ואמר כי בפירושו ניכרות גדולתו וקדושתו.
באחד הימים, כאשר הזכיר הרב אליהו בשיעור את שמו של בעל ה'אהלי יעקב', הזדקף אחד ממשתתפי השיעור, יהודי מבוגר בשם יוחננוף, כשכולו נרגש ונפעם. בסוף השיעור הוא ניגש אל הרב אליהו ואמר לו: "אני הכרתי לפני שנים את בעל ה'אהלי יעקב' כאשר זכיתי להיות השכן שלו. צדיק גדול היה, וקיים את התורה כעני מרוד. לעתים לא הייתה לו אפילו פת לחם בביתו. יום אחד ניגש בעל ה'אהלי יעקב' לביתי, כשהוא שואל בבושה ובהכנעה אם אוכל להלוות לו כסף כדי שיוכל להאכיל מעט את אשתו וילדיו, ובעזרת השם הוא יחזיר לי את הכסף בהקדם האפשרי. הסכמתי בשמחה להלוות לו, ערכנו שטר הלוואה כמקובל על פי ההלכה, ונפרדנו לשלום. לאחר זמן קצר נפטר בפתאומיות הצדיק, ולא הספיק לפרוע לי את שטר ההלוואה".
"אך דע לך, הרב", המשיך אותו יהודי ישיש, "כי כעת כשאתה מזכיר את פירושיו, אני מתרגש מפני שנזכרתי כמה היה אדם גדול, ועל כך שעד היום יש בביתי מזכרת מהצדיק, והוא שטר ההלוואה, שאותו אני שומר מכל משמר כדי שתישאר לי עדות שזכיתי לעזור לו", סיים את סיפורו בהתרגשות.
הרב אליהו הזדעזע. בעוד שיהודי זה נרגש מכך שיש לו מזכרת מהצדיק, הרי בוודאי שאותו צדיק מתהפך בקברו מפני שעלה לעולם האמת כשחוב ממוני בידו, והדבר נורא ואיום, ובפרט שהיה צדיק, והרי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.הוא פנה מיד אל אותו ישיש ואמר לו: "אמור לי בבקשה, אדון יוחננוף, האם תוכל לעשות בשבילי טובה? אנא אמור לי כעת כי אתה מוחל לצדיק על הלוואתו!"
הלה הסכים בחפץ לב למחול לבעל ה'אהלי יעקב'."אנא ממך", המשיך הרב אליהו, "כאשר תגיע לביתך, קח את שטר ההלוואה שעשית עם הצדיק וכתוב עליו 'פרוע' או 'מחול'".הלה הסכים גם לכך, ורק הוסיף לשאול: "כבוד הרב, האם אני צריך לספר לאשתי על כך?"
"לא", השיב הרב אליהו, "אינך צריך לצערה על כך שאתם מוחלים לצדיק על הלוואתו".יום למחרת, בסיום תפילת שחרית, ראה הרב אליהו את אשתו של אותו זקן, עומדת בפתח בית הכנסת כשהיא נסערת. היא התקרבה לעבר הרב ואמרה בהתרגשות: "הרב, הלילה חלמתי על רבי יעקב זצ"ל, בעל ה'אהלי יעקב' שהיה שכן שלנו כמה שנים והוא אמר לי דבר נורא: 'דעי לך, כי מיום פטירתי מהעולם לא נתנו לי להיכנס לגן עדן והייתי שרוי בצער גדול. רק הלילה זכיתי להיכנס לגן עדן בזכות חכם מרדכי אליהו. אנא, לכי אליו ומסרי לו תודה בשמי על החסד הגדול שעשה עמי'".
"כבוד הרב", אמרה האישה בבהלה, "איני יודעת אם החלום הזה הוא אמת או שקר, ואיני יודעת מדוע התגלה הצדיק דווקא אליי? האם זו אמת, שרק הלילה זכה להיכנס לגן עדן ומדוע? איני יודעת, אך מפני שביקש ממני לומר זאת לרב, באתי ועשיתי זאת".
באותו רגע יצא הבעל מבית הכנסת. כאשר ראה את אשתו ליד הרב אליהו, התקרב אליהם בהתרגשות והחל לספר: "הרב, הלילה התגלה אליי בחלום רבי יעקב זצ"ל, בעל ה'אהלי יעקב', וסיפר לי דבר נורא". ואז סיפר את דבר חלומו שהיה בדיוק כפי שסיפרה אשתו. כאשר אשתו שמעה את דבריו כמעט התעלפה.
הרב אליהו אמר לו: "ספר לאשתך כעת בבקשה מה היה אתמול בלילה אחרי השיעור".הבעל החל לספר לאשתו כיצד לקח את שטר ההלוואה שהיה להם למזכרת מהצדיק וכתב עליו כי הוא פרוע, באומרו כי הוא מוחל לצדיק על חובו הישן. האישה החלה לבכות ואמרה: "כעת אני מבינה את פשר החלומות הזהים שלנו, אבל אוי ואבוי לנו, שבאשמתנו היה אותו צדיק בשמיים בצער רב כל כך הרבה שנים".הרב אליהו הרגיעה: "להפך, אשריכם שזכיתם להלוות כסף לצדיק כה גדול בשעת דוחקו, וכעת בזכותכם זכה להיכנס לגן עדן כשהוא נקי וטהור".
סופר על ידי הרב דוד בצרי (הובא בערוץ 7 סיון תשע"ז – עודד מזרחי)
מושגים ביהדות – חשון – החֹדש השני בשנה, והשמיני למנין החדשים שמתחיל מניסן:
חדש זה נקרא בשם 'בול' כמו שנאמר (מלכים – א ו): וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו. ונקרא 'בול' לפי שבחדש זה העשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מהבית, כלומר: מערבבים לה מרעה מן המספוא אשר בבית. ויש אומרים שהוא מלשון 'יבול' שבחדש זה מתחילה החרישה והזריעה. ויש אומרים מלשון מבול, שבחדש הזה יורדים בדרך כלל גשמים הרבה:
ובמדרש אמרו, מפני שבחדש זה התחיל המבול, לכך נגזר עליו שיהא בו מטר וגשם בכמות גדולה:
ונתקבל השם 'חשון' שעלה עם הגולים מבבל שעלו שבעים שנה אחרי חורבן בית המקדש הראשון, שכך אמרו חז"ל 'שמות חדשים עלו מבבל'. ונקרא גם מר חשון משני טעמים: טעם אחד מפני שבחדש זה אין שום יום טוב ואין בו שמחה, אבל היו בו כמה צרות רעות ומרות לישראל. בט"ו לחדש חשון בדה ירבעם בן נבט חג מלבו והגדיל חרון אף ה' על ישראל; ובששי או בשביעי בו, שחטו הכשדים את בני צדקיהו מלך יהודה לעיניו ואת עיני צדקיהו עיור מלך בבל ויאסרהו בנחשתים ויביאהו בבלה; ובחדש הזה נפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול ושטף עולם ומלואו – כל מה שעשרה דורות של גבורים עמלו במשך אלף ותרנ"ו שנים, וישאר אך נח; לכן קוראים את חדש זה מר חשון, חדש שהיה רע ומר:
טעם שני ועיקר, לפיכך קוראים את החדש מרחשון, על שם המים, כלומר הגשם שהעולם צמא לו ומצפה אליו בחדש זה. 'מר' פרושו טיפת מים כמו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי (ישעיה מ):בלשון חז"ל כמעט ולא נמצא 'חשון' אלא 'מרחשון'. והוא השם המקורי של החֹודש… (על פי ספר התודעה)