תשובה ויום הכיפורים

מסכת יומא פרק ח משנה ח' :
מיתה ויום הכפורים - מכפרין עם התשובה.
תשובה - מכפרת על עבירות קלות: על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות היא תולה,עד שיבא יום הכפורים ויכפר.
מיתה ויום הכיפורים - בזמן מיתתו של אדם מתכפרים לו עוונותיו. גם יום הכיפורים מכפר לאדם על עוונותיו. אבל כל זה אם חזר בתשובה, והתחרט על מה שעשה.
תשובה מכפרת - אדם ששב בתשובה, התשובה מכפרת על עבירות קלות מיד, ועל עבירות חמורות - רק ביום הכיפורים.
וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה:

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ז:
יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל: ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה
לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים.
סיכום של ענייני התשובה נותן הרמב"ם בדברים המובאים בהמשך. הרמב"ם מבדיל בין חטאים שונים, ומסביר מתי כל חטא מתכפר לאדם.
רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ד:
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש
עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן.
כיצד? עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת, ועשה תשובה, אינו זז משם
עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" וגו'.
עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, ועשה תשובה,
תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".
עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין,
ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד
שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים, והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו יסורין- אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא: תשובה יום הכפורים ויסורין, שלשתן תולין, ומיתה מכפרת. שנאמר "ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון".

סיכום דברי הרמב"ם:
מצות עשה שאין בה כרת אינו זז משם עד שמוחלין לו
מצות לא תעשה שאין בה כרת תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ולא מיתת בית דין
תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה
כריתות ומיתות בית דין עד שיבואו עליו יסורין. והגיע יום הכפורים, ובאו עליו יסורין - המחלל את השם, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות.

מסכת יומא פרק ח משנה ט
האומר אחטא - ואשוב, אחטא - ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
אחטא - ויום הכפורים מכפר - אין יום הכפורים מכפר.
עבירות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה חברו.
מדוע האומר "אחטא ואשוב" אינו מספיק לעשות תשובה?
מדוע האומר "אחטא ויום הכיפורים מכפר" - יום הכיפורים לא יכפר לו?
מדוע יום הכיפורים איננו מכפר על עבירות שאדם חטא לחברו?
מסכת יומא פרק ח משנה ט את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה:
"מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז).
רבי אליעזר מסביר בעזרת הפסוק את דברי המשנה "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". הפסוק אומר "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"(ויקרא ט"ז).
ורבי אליעזר מפרש את הפסוק כך: מכל חטאותיכם לפני ה' - מעבירות
שחטאם לה' - מהם תטהרו ביום הכיפורים אם תעשו תשובה. אבל מעבירות שעברתם לחברים שלכם, לא די בתשובה. צריך שהחבר, שחטאתם לו, גם הוא יסלח לכם.

כל נדרי

ליל "כל נדרי" הוא אחד השיאים הנישאים ביותר בין רגעי ההתעלות של האדם בישראל. לא נוכל לתאר לנו מעמד רציני ונשגב יותר מאשר לילו של יום הקדוש בבית הכנסת, כאשר קהל עטוף לבנים ממלא בשורות צפופות את כל הבית מקצה וסלסולי צליליו העמוקים של "כל נדרי" מהדהדים בחללו של בית הכנסת.
אין כמעמד "כל נדרי" בליל יום הכיפורים לשגב וטוהר. למעמד כזה לא יזכה אפילו בית
הכנסת יותר מאשר פעם אחת במשך שנה תמימה.
עצם הלחן של "כל נדרי", הפורט על נימי הנפש הטמירים, הפך במשך הדורות למכשיר נפלא של חיטוי הנפש וזיכוכה מכל אותה זוהמה בה היצרים שנדבקה בה בימי החולין. ברגעים שהחזן מפזם "בכולהון אחרטנא בהון" מתחרט כל יהודי בלב נשבר וברוח נכאה על כל אותם חטאים שנצטברו במשך השנה בעטיו של יצר הרע.
לא פתח חרטה מבקש לו היהודי באותו מעמד של התרת נדרים, אלא חרטה, חרטה גמורה
על כל חטאיו ממלאת כל חדרי לבו באותו מעמד נעלה. והפסוק המעודד "ויאמר ה' סלחתי
כדבריך" הנאמר תיכף אחרי כל נדרי, מתקבל בתור תגובתו של ריבון העולמים להרהורי
התשובה העמוקים והיסודיים אשר טיהרו את הלב מכל צחנתו, והרי הוא עומד זך ונקי לפני כס משפטו של בורא העולם המכריז "סלחתי"!.
וכל זאת בכוחו של "כל נדרי". בכוחו של נוסח זה, אשר, בעצם, בכלל איננו תפילה, אל התרת נדרים גרידא. אכן, הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל!.

כל נדרי בבית הכנסת
מכל הנ"ל יוצא לנו כי גדול וקשה היה מאבקו של "כל נדרי" עדי הגיע למתכונתו הנוכחית
ולמעמדו המכובד בבית הכנסת.
רבים היו מתנגדיו וחלוקי דעות חריפים התעוררו בין חכמי ישראל בגללו. אך כיום שוב אין עוררין כנגדו ואיש אינו מפקפק עוד בדבר כל נדרי וזכותו לאותו מקום מכובד שכבש לעצמו בבית הכנסת בליל יום הכיפורים.
בעצם הרי אין "כל נדרי" אלא נוסח רשמי יבש, שאין בו שום דבר הפונה אל הרגש, אולם חזני ישראל, יודעי ערך תפילה השכילו להלבישו בניגון מלבב, אשר סלסוליו בוקעים שחקים וקורעים וקורעים לבבות, והפכוהו על ידי כף למקור השראה מרכזי של היום הקדוש, והודות לכך נתחבב כל נדרי על קהל ישראל. הודות לאותה סגולה נפלאה הטמונה בו, שבכוחה הוא שוטף, הוא מכבס את הנשמה. כאמר הנביא: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו. וחזקה על לבות ישראל שיוצאים מטוהרים ומלובנים אחרי אותה תפילה כה נלהבת של "ליל כל נדרי".

כפרות:
בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר נוהגים לעשות 'סדר כפרות' (ואפשר להקדים לעשותו בכל עשרת ימי תשובה). יש הנוהגים לקחת 'כפרה' עבור כל אחד מבני הבית- תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה. (ולאישה הרה- תרנגול; שמא העובר הוא זכר, ושתי תרנגולות; אחת בעבורה והשניה שמא העובר נקבה). ויש הנוהגים לקחת תרנגול אחד למספר זכרים, ותרנגולת אחת למספר נקבות. טוב לקחת תרנגול לבן- רמז להלבנת החטאים, כנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א'). אבל אין צורך לחזר אחרי לבנים, אלא אם הזדמן לו תרנגול לבן- יבחר בו. אפשר לעשות 'סדר הכפרות' באמצעות דגים או כסף (ומשנים הנוסח בהתאם- במקום "זה התרנגול" אומרים- "זה הדג" או "זה הכסף ילך לצדקה").
נוטלים את ה'כפרה' ואומרים: "בני אדם..." (תהלים ק"ז, וכפי שמופיע במחזור). אחר כך אומרים: "זה חליפתי... ולשלום" (כפי שמופיע במחזור). מסובבים את ה'כפרה' מעל הראש שלוש פעמים; בזמן שאומרים: "זה חליפתי", "זה תמורתי" ו"זה כפרתי". חוזרים על כל 'סדר הכפרות' שלוש פעמים (החל מאמירת: "בני אדם"). אם מסובבים 'כפרה' עבור אחר- אומר זה שמסובבים עבורו את הנוסח, ואם אינו יכול לדבר (כגון תינוק), אומרים עבורו: "זה חליפתך..." וכן הלאה. נוהגים לתת את ה'כפרות' לעניים, ועדיף לפדות אותם בכסף ולחלק אותו לעניים (כדי שלא יתביישו בזה שנותנים להם את התרנגולים שנלקחו ל'כפרות'). יש הנוהגים לתת עבור עניים הן את ה'כפרות' והן את כסף הפדיון. אל יחשוב אדם, שבשעת 'סדר הכפרות'- נתכפרו חטאיו, אלא עיקר הכוונה בזה- לעורר את האדם בשעת מעשה, כדי שיתעורר בתשובה.

צדקה:
מרבים בערב יום הכיפורים בנתינת צדקה, לפי שגדולה זכות הצדקה להגן ולהציל מגזרות רעות.

טבילת במקווה:
נוהגים לטבול בערב יום הכיפורים כדי להיטהר לקראת היום הקדוש.

כבוד החג:
מנקים ומסדרים את הבית כלקראת כל חג. פורסים מפה על השולחן ולובשים בגדי חג. יש הנוהגים ללבוש בגדים לבנים, כסימן לזה שמטהרים את עצמם ולסליחת העוונות, וכן להיות בדוגמת מלאכי השרת, ככתוב: "וביום הכיפורים הם נקיים כמלאכי השרת" (מדרש רבה). ועוד- על ידי לבוש דמוי תכריכים יזכור את יום המוות, וייכנע לבבו לשוב בתשובה שלמה.
מתעטפים בטלית מבעוד יום ומברכים: "...להתעטף בציצית", ואם נתאחר עד בין השמשות- יתעטף, אך לא יברך.
חולצים את נעלי העור ונועלים של בד, עץ, גומי , פלסטיק וכיוצא בזה.

הדלקת נרות:
לפני הדלקת נרות, מדליקים נרות נשמה על הורים שנפטרו, ויש הנוהגים להדליק גם 'נר חיים' שידלוק משך כל יום הכיפורים.
כמו לקראת כל חג, מדליקים נרות ומברכים: "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכיפורים". כשחל יום הכיפורים בשבת, מברכים: "...של שבת ושל יום הכיפורים".