חג סוכות : ט"ו - כ"א בתשרי

חג הסוכות הוא האחרון בשלושת החגים הנזכרים בתורה, שמתחילים, לפי הלוח הקדום, בחודש ניסן. החג הראשון לפי הלוח הזה הוא חג הפסח, השני חג השבועות, והשלישי והאחרון חג הסוכות.
חג הסוכות מקורו במקרא והוא נחוג ומבוסס על שני מרכיבים:הראשון הוא זכר ליציאת מצרים וחנייה וישיבת בני ישראל בסוכות, ושני:
זכר לעת חג האסיף החל בעונת הסתיו, עת היו בני ישראל עולים לרגל ומעלים לבית המקדש מתבואתם.
סוכות הוא שם מקום בו חנו ישראל בראשית יציאתם ממצרים. מכאן נגזר שמן של הבקתות בהן נצטוו ישראל לשבת במועד החג: "וידבר
ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'; ביום הראשון מקרא-קדש
כל מלאכת עבדה לא תעשו; שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת היא כל מלאכת עבדה לא תעשו... בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל
בהוציאי אותם מארץ מצרים".
מדוע דווקא בסוכה? יש אומרים למען לא יגבה לב האדם גם אם גדול עושרו וקניינו, ויעזוב ביתו ויתגורר זמן מה בסוכה; ויש האומרים כי
רמז כאן לחפוש המקום המאפיין את בעל התשובה - כן ישראל המחפשים מקומם אצל ה' ע"י תשובה וענווה.
חג האסיף על שום תפקידו החקלאי בזמן בית ראשון שני, עת היו עולים לרגל ומעלים לבית המקדש ממיטב התוצרת החקלאית.
חג הסוכות אפוא הוא השלישי במניין הרגלים, ושימש כרגל עד לחורבן הבית.
חג הסוכות הוא חג השמחה. שלוש פעמים התורה מזכירה את החובה לשמוח בחג הסוכות: "ושמחת בחגך" (דברים ט"ז 14), "והיית אך שמח" (דברים ט"ז 15), "ושמחתם… שבעת ימים" (ויקרא כ"ג 40).
שמחה מיוחדת זו מוסברת על רקע האופי החקלאי של חג הסוכות: סוכות הוא חג האסיף, ולאחר שאוספים אל כל היבול החקלאי, מתעוררת באדם תחושה טבעית של שמחה. סיבה נוספת לשמחה: מקומו של חג הסוכות לאחר יום הכיפורים, שבו לפי המסורת נמחקים ונמחלים כל החטאים של עם ישראל.


   

שמות החג

חג הסוכות – על שם הסוכות שציונו השם יתברך לבנות בחג זה.
חג האסיף - על שם שאוספים בתקופת שנה זו את התבואה מהגרנות.
חג "סתם" – על שם שחג זה מסיים את חגי החודש.

ניסוך המים

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוהגים לנסוך, לצקת, מים על המזבח בבוקר של כל אחד מימי חג הסוכות. תהלוכה גדולה של אנשי ירושלים ועולי רגל, בראשה כוהנים ובתוכה מנגנים בחצוצרות ותוקעים בשופר, הייתה צועדת עם שחר למעיין השילוח שלמרגלות הר הזיתים. בצלוחית של זהב היו שואבים מים מן המעיין, ומביאים אותם לבית המקדש. את המים היו מעבירים לספל מיוחד עשוי כסף – שבו השתמשו רק פעם בשנה, בחג הסוכות – ובספל זה יצקו את המים על המזבח. ניסוך המים על המזבח סימל את הבקשה לשנת גשמים ברוכה – "כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף טז עמ' ב).


בבליוגרפיה
אתרים מומלצים
פעילויות
אודות מקימי האתר