שמו
של חודש תשרי, כמו שמותיהם של החודשים האחרים, הגיע אלינו מבבל,
מן השפה הארמית. את שמות החודשים הביאו שבי ציון, שחזרו מגלות
בבל ליהודה לפני כ- 2,500 שנה (במאה ה- 6 לפני ספירת הנוצרים).
המילה תשרי באה מן המילה הארמית "תשריתו" שפירושה בעברית
- התחלה. ואמנם, בלוח העברי הנהוג כיום, מציין חודש תשרי את התחלת
השנה.
אולם לא כך היה בתקופת המקרא: התורה מזכירה התחלה אחרת של השנה
- באביב, בחודש ניסן, שהוא "ראש חודשים ראשון… לחודשי השנה"
(שמות י"ב 2). בהתאם לספירה המתחילה בחודש הראשון (ניסן),
תשרי הוא החודש השביעי, וראש השנה חל "בחודש השביעי באחד
לחודש" (ויקרא כ"ג 24). אולם גם במקרא ישנם רמזים להתחלת
שנה נוספת -בעונת הסתיו. לדוגמה: על חג הסוכות נאמר בתורה שהוא
"חג האסיף בצאת השנה" (שמות כ"ג 16).
על כן, יש הסבורים כי כבר בתקופת המקרא היו "שתי התחלות"
לשנה: באביב, בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בו יצאו בני ישראל ממצרים
וחגגו את חג הפסח; והתחלה נוספת בסתיו, בחודש השביעי, הוא חודש
תשרי, שציין את סוף השנה החקלאית (אסיף) ואת התחלתה של שנה חקלאית
חדשה.
במשנה נזכרות מספר התחלות - ראשי שנים, לעניינים שונים, ובהם:
ראש השנה למלכים (א בניסן), ראש השנה לשנים (א בתשרי), ראש השנה
לאילנות (טו בשבט) ועוד.
|
|
