לשופר במקרא היו שימושים שונים:
שופר של מלחמה
השופר שימש לכלי אזעקה, לשם כינוס המגינים או כדי לצאת להתקפה
כדוגמת גדעון (שופטים ז,כ) "ויתקעו שלוש-מאות השופרות, וישם
ה' את חרב איש ברעהו ובכל המחנה". דווקא בגלל זה הוא גם שופר
של תשובה, המהדהד ומחריד, כאילו להכריז - "שפרו מעשיכם",
כמו אצל הנביא (עמוס ג, ו):"אשר יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"
שופר של ניגון
זהו שופר של כל ימות השנה כדי לענג בו את הבריות, ובו היו
ממליכים את המלך ביום הכתרתו. השופר של הזמר והנעימה הוא השופר
של ספר תהילים. כמו במזמור מ"ז, שאומרים שבע פעמים לפני התקיעות
של ראש השנה: "עלה אלוהים בתרועה ה' בקול שופר. זמרו אלוהים
זמרו: זמרו למלכנו, זמרו".
שופר של התגלות
במעמד הר סיני, שיחק השופר תפקיד מרכזי בחזיון האור קולי של כל
הזמנים: (שמות י"ט) "ויהי ביום השלישי היות הבוקר ויהי
קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד, ויחרד כל העם
אשר במחנה... ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלוהים
יעננו בקול".
שופר של חרות
השופר של שחרור העבדים והקרקעות ביובל ובשמיטה, עליו נאמר: (ויקרא
כ"ה) "והעברת שופר תרועה... וקראתם דרור בארץ לכל
יושביה". הוא השופר המבשר נחמות וישועות, השלום והשלווה בעולם.
הדרור והחרות, השחרור והשוויון. הוא הוא השופר, העתיד לקבץ
נדחי גלויותנו, ולהביא שלום לעולם.
|
|
