בבניית
הסוכה יש להתחיל מיד לאחר יום הכיפורים. המקפידים אף נוהגים להתחיל
בבנייתה במוצאי יום הכיפורים. תחילה יש לבנות
שלוש או ארבע דפנות, אח"כ נותנים עליהם סכך מפסולת הגורן,
היקב וכיוצא באלה. כל החומרים כשרים ליצירת דפנות הסוכה ובלבד
שיהיו עמידים בפני הרוח ולא ייתלשו ממקומם. יש למקם הסכך כנגד
הדפנות. הדברים שהם גידולי קרקע ונעקרו מן הקרקע, ושלא נעשה בהם
שימוש קודם כשרים לשמש סכך.
אין לבנות הסוכה תחת עץ שענפיו מסוככים עליה, תחת גג או מרפסת,
אף אם יש לה סכך כשר. מקפידים על סכך שלא ייבול במהרה, וכן על
סכך שאין עליו נושרים ביותר. גודל הסוכה שתהיה גבוהה לא יותר מעשרים
אמה (כתשעה ומחצית המטר) ולא פחות מעשרה טפחים (כמטר אחד). רוחבה
ואורכה לא יפחתו משבעה טפחים.
| |
|
מעשה הסוכה כיצד?
הדפנות
תחילה עושה אדם שלושה או ארבעה דפנות, ואחר כך נותן עליהם
סכך מפסולת גורן ויקב וכיוצא בה. כל הדברים כשרים לדפנות
הסוכה ובלבד שיוכלו לעמוד בפני רוח מצויה. לפיכך, העושה
דפנות מיריעות בד או מסדינים, צריך לקשור אותם יפה יפה
מכל הצדדים ובאמצעיתם כדי שלא תניד אותם הרוח ולא תתלשם
ממקום חיבורם. ואפילו אם אין הרוח יכולה לתלשם, כל שעל
ידי הרוח הדפנות מתנועעים – אינם נחשבים דפנות, לדעת רבים
מן הפוסקים, אפילו אם נעשתה הסוכה במקום שאין בו רוח כלל.
הרים את הדפנות שלושה טפחים 24-כ) סנטימטר( מן הארץ -
הסוכה פסולה, שהדפנות צריכים להיות קרובים לארץ. היה הסכך
מוגבה מן הדפנות הרבה - כל שיש בדופן שיעור עשרה טפחים
מן הקרקע - הסוכה כשרה. וצריך שיהא הסכך כנגד הדפנות,
ואם היה רחוק שלושה טפחים - פסולה. קבע עמודים בארץ וחיברם
למעלה במסגרת עץ ונתן עליה סכך, ואחר כך מילא את החללים
שבין עמוד לעמוד ועשה דפנות לדעת הרבה פוסקים הסוכה פסולה,
שאין סוכה כשרה אלא אם עשה דפנות קודם שהניח את הסכך.
היתה המסגרת רחבה טפח 8-כ) ס"מ, ויש אומרים 10 ס"מ(,
אף על פי שעדיין אינה כשרה לדופן - כבר מותר להניח עליה
סכך, וימלא את הדפנות אחר כך. אם הניח תחילה את הסכך,
כיצד הוא עושה כדי להכשיר את סוכתו לכל הדעות? לאחר שמילא
את הדפנות מנענע את הסכך, כלומר מרימו מעט ממקומו וחוזר
ומניחו על דפנות מלאים, והרי זה כאילו הניחו עתה לאחר
שכבר היו לו דפנות, והסוכה כשרה. מצד הדין, אם עשה שני
דפנות שלמים וסמוכים זה לזה, ודופן שלישי עשה קצת יותר
מטפח - והעמידו במרחק של פחות משלושה טפחים מאחד הדפנות
השלמים ועשה שם צורת הפתח - הסוכה כשרה. אלא שמהדרים להקיף
את הסוכה בארבעה דפנות
הסכך
לא כל הדברים כשרים לסכך. מותר לסכך בדברים שהם גידולי
קרקע, ונעקרו מן הקרקע, ולא נעשה בהם שימוש, ולא חל עליהם
שם כלי לעולם, ואינם ראויים לקבל טומאה, ולא היו ראויים
מעולם לקבל טומאה, כגון ענפי עצים או קש וכדומה. שכל דבר
שהיה ראוי לקבל טומאה, אפילו אם עכשיו אינו ראוי - אין
מסככים בו, כגון קרשים שנוסרו מארגז וכיוצא בזה. וכן אין
מסככים במאכלים, ואם סיככה במאכלים - פסולה. כשם שאין
מסככים בכל אלו, כך אין מעמידים הסכך עליהם אלא מעמידו
על דבר הכשר לסיכוך. וכן מעמיד על כותל אבנים. נסרים שרוחבם
ארבעה טפחים )כ- 32 סנטימטרים(, אף על פי שלא נעשתה בהם
מלאכה - אין מסככים בהם, כיוון שהם רחבים יותר מדי ונראים
כתקרת הבית. ואפילו מניחם על צדם הצר - אסור. העושה סוכתו
תחת עץ, וענפיו סוככים עליה - הסוכה פסולה, אפילו אם יש
עליה סכך כשר. שאין מסככים בדבר המחובר אל הקרקע - אלא
בתלוש מן הקרקע. אסור לסכך בדבר שריחו רע ולא בענפים שעליהם
נושרים, לפי שהם מזהמים את הסוכה, ויש חשש שמא יניחנה
ויצא. וכן אין מסככים בכל דבר שמתייבש מהר, שמא יתמעט
הסכך ותהא הסוכה פסולה מחמת "חמתה מרובה מצלתה"
]=שתהא השמש מרובה בה מן הצל[. חבילות של קנים - אם יש
בחבילה לפחות עשרים וחמישה קנים - אין מסככים בהן כל זמן
שהן קשורות. הניחן לסיכוך כשהן מקושרות והתירן אחר כך
- כשרות. מחצלת של קנים או של קש שעשאה לכתחילה לשם סכך,
אף על פי שהיא ראויה גם לשימושים אחרים, כיוון שייחדה
רק לשם סכך - אינה מקבלת טומאה וכשרה לסכך בה. וצריך לסכך
במידה כזאת שיהא הצל בסוכה מרובה מאור השמש. ולא ירבה
בסכך יותר מדי, אלא כדי שייראו בלילה הכוכבים הגדולים
דרך הסכך. מיעט בסכך עד שחמתה מרובה מצלתה – הסוכה פסולה.
הירבה בסכך ואין נראים דרכו הכוכבים - הסוכה כשרה, ובלבד
שאין הסכך מעובה עד שאין הגשם יכול לחדור לתוכה. סוכה
שסככה כהלכה, אלא שהעמידה תחת הגג או תחת המרפסת או תחת
האילן וענפיו הרבים סוככים עליה - הסוכה פסולה. אין קוראים
סוכה אלא לזו שצלה בא רק מחמת סכך כשר ולא מחמת שום דבר
אחר שמעל לסכך.
תנאי על
נויי הסוכה
כשיוצא אדם מביתו ללכת לבית כנסת יאמר: 'אני לא בדל מנוי
סוכה כל בין השמשות' או הנוי סוכה שיש לי הפירות וכדו'
מתי שאני ארצה אני אוכל לקחתם ולאכול אותם, ואז אם נפלו
הפירות בשבת יכול לטלטלם ואינם מוקצה, וכן יכול לאכלם.
אבל לבא ולעשות תנאי שאם יכאבו לי השיניים ואצטרך קיסם
בחג אקח מהסכך, זה לא מועיל. כל תנאי שמועיל זה רק על
נוי הסוכה, אבל לא על עצם הסוכה עצמה (ועיין לשו"ע
ולנו"כ סי' תרלח, סעי' ב).
|
הישיבה בסוכה
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים שבהם נצטוו בני ישראל לעלות לירושלים
ולעשות שם את החג. למניין זה של מצות יש להוסיף שני אירועים שנהגו
בבית המקדש, וגם בימינו נהוג לציינם: מצוות: "ניסוך המים"
ובעקבותיה "שמחת בית השואבה", שהנה הלכה למשה מסיני,
גם אם איננה מופיעה בתרי"ג מצוות. מנהג אחר בחג הסוכות הוא:
"חביטת ערבות" ביום " הושענה רבה" – הוא היום
השביעי של החג - ומקורה בתקנות הנביאים. מכלל שלל המצות הללו זכתה
מוות ישיבה בסוכה להטביע את חותמה על החג – והיא אף זו שהעניקה
לו את שמו.
מה מצווה זו ומה טעמה?
משיבה על כך התורה בספר ויקרא "בסוכת תשבו שבעת ימים כל האזרח
בישראל למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם
מארץ ממצרים" ואותם סוכות שאבותינו ישבו בהם בצאתם ממצרים
ישנה מחלוקת בין חכמינו מה היו, יש שפירושו כי הכוונה לסוכות ממש
– מבנים עראיים, שבהם שוכנים נוודים במדבריות, ויש המפרשים כי
הכוונה לענני הכבוד שהגנו על עם ישראל מכל עבר לכל אורך מסעיהם
במדבר ארבעים שנה, ויש המשלבים את שתי הדאות שבתחילה היו אלה אכן
סוכות ממש ולאחר מכאן ענני כבוד. מצות סוכה באה איפוא להיות זכר
ליצאת מצרים ולהכרת הביטחון של אבותינו בכוחו של ה' להעבירם את
המדבר ותלאותיו אל ארצם, להנחילה להם, ולהניבה ולהפרותה – ומכאן
הטעם לשם " חג הסוכות".
חייבים לאכול בסוכה ולו כזית, ומוטב כל הסעודות, ולשתות בה, ולשהות
בה חלק מן היום. ואסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה. בפיוט של יום
שני לסוכות נאמר כי "אל תהי מצוות סוכה בעינך קלה, מפני שהיא
שקולה כנגד כל המצוות כולן". וכבר חז"ל אמרו "לעתיד
לבוא יאמרו לפניו: רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להן
ה', מצווה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה". יש לברך
על הישיבה בסוכה. השינה חמורה במקרה זה מן האכילה, ויש להקפיד
על שינה בסוכה. אם באה מצוות סוכה להזכיר את יציאת
מצרים, מדוע לא נקבעה סמוך למעורה זה, החל כידוע בחודש ניסן?
מסבירים חכמינו: אם היה נקבע בניסן, לא היה חידוש גדול ביציאה
מן הבתים
ובהליכה אל הסוכות, שכן מחודש ניסן, כשמתחיל האביב, רגילים אנשים
לצאת מן הבית אל הטבע וסוכות הנופש, ולא היינו מודעים אז לעובדה
שהסוכה באה להנציח מעמד היסטורי. ההבלטה היא דווקא הימי צינת
החורף, כשהכל מסתגרים בבתיהם ודווקא אז יוצא היהודי אל סוכת
הארעי ושוהה בה שבוע ימים.
|
|
