סליחות
תפילות בלשון פיוטית, שתוכנן בקשת סליחה ורחמים על החטאים. על פי המנהג שבמסורת הדתית קמים באשמות הבוקר לומר תפילות אלו בימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים, הלא הם ימי הסליחות.

תשליך
היראים לה' נוהגים בעשיית התשליך לאחר תפילת המנחה ולפני שקיעת החמה. הדבר נעשה לחוף הים או נהר, ואם אין הללו זמינים הולכים אל באר או בור מים. אומרים "מי ה' כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם" ופסוקים נוספים. יראי ה' רואים בכתובים סמך למנהג זה.

הדלקת נרות
בהדלקת הנרות מברכת האשה "להדליק נר של יום טוב". ויש הנוהגים לומר "של יום זכרון". את הנרות יש להדליק לאחר צאת הכוכבים. הנשים נוהגות ללבוש בגד חדש או לשים על השולחן פרי חדש

השתטחות על קברי צדיקים
יראי ה' רבים נוהגים להשתטח על קברי צדיקים בימי ראש השנה, מאחר שקירבה לצדיקים הנה בבחינת קירבה לקודש ונוחה יותר להתקבל התפילה לה'. חז"ל מצאו נוהג זה מועיל לתפילה ולקודש.

ברכת כתיבה וחתימה טובה
נוהגים לברך זה את זה בברכת "שנה טובה" וב"חתימה טובה". הנוסח האשכנזי לברכה זו הוא: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". הנוסח בעדות הספרדיות הוא: "תיכתבו בספר חיים טובים". נוסח התימנים הוא: "ותיכתבו בספר החיים ובספר הזיכרון".

ימים נוראים
שלושת הימים של ראש השנה ויום הכיפורים נקראים "הימים הנוראים". יש מרחיבים מושג זה ומשתמשים בו גם לציין מהותם של שבעת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים. מקור השם באופיים של הימים האלו כימים של דין ומשפט.

מחזור
ספר המכיל תפילות ופיוטים, החוזרים לפי הסדר כל שנה. בעדה הספרדית קוראים בשם זה קובץ תפילות לכל השנה; ואילו בעדה האשכנזית ה"מחזור" הוא ספר התפילות שיוחדו לראש השנה, ליום הכיפורים ולשלוש הרגלים.

בין כסה לעשור
עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. הימים שבין כסה לעשור - הם הימים מראש חודש תשרי, כאשר הירח מכוסה ועד עשרה בו.

שבת שובה
השבת שחלה בעשרת ימי תשובה, לפני יום הכיפורים, ונקראה על שם ההפטרה שקוראים בה, והמתחילה כך: "שובה ישראל עד ה אלוהיך" (הושע יד, ב). פרק זה נבחר בהתאם לרוח הימים המיוחדים של חשבון הנפש.

שמות החג – ראש השנה, יום הדין, יום כסה
ראש השנה הוא החג היחיד שחל בראש חודש (א בתשרי) ונמשך יומיים רצופים (גם בארץ וגם בחוץ לארץ). ראש השנה נחוג במשך יומיים – בשני הימים הראשונים של חודש תשרי – אך שני ימים אלה נחשבים למעשה לחג אחד ארוך, הנקרא בארמית "יומא אריכתא" (=יום ארוך). השם "ראש השנה" נזכר לראשונה במשנה. בתורה נקרא החג "יום תרועה" (ספר במדבר פרק כט פס' 1) או "זיכרון תרועה" (ספר ויקרא פרק כג פס' 24). השם "יום תרועה" קשור למצווה המיוחדת לחג זה, והיא: השמעת קול תרועה. חז"ל* קבעו, כי התרועה ב"יום תרועה" – היא תקיעת שופר.** כאמור, במשנה נקבעו כמה התחלות שנה. אבל ההתחלה החשובה מכולן היא בראש השנה, ולכן רק תאריך זה זכה לכינוי "ראש השנה".*** על-פי המסורת היהודית, ראש השנה נחשב ל"יום הדין הכללי" לכל העולם, שבו אלוהים דן ושופט את "כל בָּאֵי עולם", ומכאן חשיבותו ואופיו המיוחד והקדוש של היום הזה.

התרת נדרים

• בהתרת נדרים יש להבין מה אומרים, ולא יהיה כעמי הארצות החושבים שהוא כעין תפילה.
• התרה זאת באה לבטל נדרים שלא זוכרים אותם וכן לבטל הנהגות טובות שנהגנו שלוש פעמים ושכחנו לומר עליהן בלי נדר. אך אין התרה זו מועילה על נדר מפורש שקיבלנו על עצמנו ואנו רוצים לבטלו. לגבי נדר זה צריך לעשות התרה בנפרד.
• מותר שהמבקש התרה והמתירים יהיו קרובים ביניהם וקרובים זה לזה וכן מותר להתיר נדרים בלילה (יו"ד רכח,ג)
  

התרת נדרי נשים

• בחורות שאינן נשואות נהגו להסתמך על אמירת כל נדרי הנאמר בתחילת תפילת ליל כיפור.
• אשה יכולה למנות את בעלה כשליח להתרת נדריה, ואז יבקש את ההתרה בלשון רבים.
• טוב שהגבאים יודיעו לקהל שההתרה היא להם וגם לנשים שלא יכלו להגיע ובקשו מבעליהן להתיר להם את הנדרים (הגר"מ אליהו).
  
  
  

• ידביק הנרות בערב ראש השנה בפמוטים מבעוד יום, כי ביו"ט אסור להדביקם מטעם "ממרח", וכן יכינם ליו"ט שני. ואם מדליק בשמן זית, יכול להכינם ביו"ט עצמו, ובלבד שלא יסחט או ימחוט את ראש הפתילה
• בהדלקת הנר נהגו האשכנזיות ומיעוט הספרדיות לברך "שהחיינו", אך רוב רובן של הספרדיות אינן מברכות "שהחיינו" בהדלקה, אלא סומכות על ברכת "שהחיינו" בקידוש. וגם לאשכנזיה המברכת, מן הראוי שתלבש בגד חדש או תניח לפניה פרי חדש בעת הברכה.
• לכתחילה עדיף שכל אישה תדליק את נרות החג לפני השקיעה ולא תמתין עד חזרת בני הבית מביהכנ"ס.
• בהדלקת הנרות מברכת האשה "להדליק נר של יום טוב". ויש הנוהגים לומר "של יום זכרון".
• את הנרות יש להדליק לאחר צאת הכוכבים.
  
  

לבישת בגדי לבן
("ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים" )דברים ד'
אדם שיש לו דין לובש שחורים ומגדל שערו ואינו נוטל צפורניו, לפי שאינו יודע איך יגמר דינו, אבל ישראל אינם כן, אלא לובשים בגדים לבנים ומגלחים שערם וחותכים צפרניהם ואוכלים ושותים ושמחים ..." (ירושלמי ר"ה)

פרפראות

מפתח לכל הדלתות
הבעש"ט הורה פעם לתלמידו רבי זאב קיציס ללמוד את הכוונות של תקיעת-שופר, כי ברצונו שהוא יהיה התוקע בבית-מדרשו. למד רבי זאב את הכוונות, ומאחר שמדובר בהרבה כוונות, שיש בהן פרטים רבים, רשם אותן על דף נייר שהניחו בכיס בגדו, כדי שיוכל להביט ברשימות הללו בעת התקיעות. לא מצא הדבר חן בעיני הבעש"ט ומן השמים גרמו לכך שגליון הנייר יאבד. כשהגיע רבי זאב לסידור התקיעות, החל לחפש את דף הנייר ונחרד לראות שהוא איננו עמו. הדבר גרם לו שברון-לב, שכן מתוך כך שסמך על הרשימות לא שינן כראוי את הכוונות, ועתה לא ידע מה לכוון. מתוך כאב-לב ומרירות עצומה פרץ בבכי מר ונאלץ לסדר את התקיעות בלי שום כוונות. אחרי התפילה אמר לו הבעש"ט: בהיכל המלך יש הרבה חדרים והיכלות ויש מפתחות שונים לכל דלת. אך באמצעות הגרזן ניתן לפתוח את כל השערים. הכוונות הן המפתחות לשערים לשערים של מעלה, ולכל שער והיכל דרושה כוונה אחרת. אולם לב נשבר פותח את כל השערים.

לימוד לזכות
'הסבא משפולי' נהג להסתגר בחדרו לפני התקיעות, ואיש לא ידע מה הוא עושה שם. פעם החליט מישהו לגלות את הסוד, הכין לו סדק צדדי, ועקב אחר מעשי הצדיק.
לחרדתו ראה את ה'סבא' שוכב בפישוט ידיים ורגליים על הקרקע ובוכה: "ריבונו- של- עולם! מה אתה רוצה מעמך ישראל! אומר אני לך, כי לולא ראיתי במו-עיני את המצוות והמעשים הטובים שהם מקיימים, לא הייתי מאמין שאחרי כל-כך הרבה סבל ורדיפות יוכלו לקיים אפילו מצווה אחת. הרי את כל התאוות העמדת לפני העיניים, ואילו על הגיהינום כתבת בספרים. אילו היית נוהג להפך, כותב על התאוות בספרים ואת הגיהינום מעמיד מול העיניים _ מבטיח אני לך ששום יהודי לא היה חוטא"... אחר-כך, ראה האיש, קם הצדיק, העביר ידו על עיניו, פניו התלהטו, והוא הלך לתקיעות.

על מה בוכים
'הסבא משפולי' נהג להסתגר בחדרו לפני התקיעות, ואיש לא ידע מה הוא עושה שם. פעם החליט מישהו לגלות את הסוד, הכין לו סדק צדדי, ועקב אחר מעשי הצדיק. לחרדתו ראה את ה'סבא' שוכב בפישוט ידיים ורגליים על הקרקע ובוכה: "ריבונו- של- עולם! מה אתה רוצה מעמך ישראל! אומר אני לך, כי לולא ראיתי במו-עיני את המצוות והמעשים הטובים שהם מקיימים, לא הייתי מאמין שאחרי כל-כך הרבה סבל ורדיפות יוכלו לקיים אפילו מצווה אחת. הרי את כל התאוות העמדת לפני העיניים, ואילו על הגיהינום כתבת בספרים. אילו היית נוהג להפך, כותב על התאוות בספרים ואת הגיהינום מעמיד מול העיניים _ מבטיח אני לך ששום יהודי לא היה חוטא"... אחר-כך, ראה האיש, קם הצדיק, העביר ידו על עיניו, פניו התלהטו, והוא הלך לתקיעות.

התעלף ב``המלך``
בראש-השנה וביום-הכיפורים נהג הצדיק רבי אהרן מקרלין לעבור לפני התיבה. שנה אחת, בשחרית של ראש-השנה, כשקרא "המלך", נפל ארצה, מתעלף. אחרי התפילה שאלוהו לפשר הדבר, והוא פרץ בבכי נרגש והסביר: "כשאמרתי 'המלך', נזכרתי במה שמספרת הגמרא על רבי יוחנן בן-זכאי שבא לאספסיינוס ואמר לו: 'שלום עליך המלך'. אמר לו אספסיינוס: 'אם מלך אני, למה עד עכשיו לא באת אלי?'. "כשנזכרתי במאמר זה", סיים הצדיק, "התמלאתי חיל ורעדה - אם אני יודע שהקב"ה מלך הוא, למה עד עכשיו לא באתי אליו ולא עבדתיו כראוי!".

אין כוח לחכות
יהודי כפרי, שלא היה מעולם בבית-הכנסת בימים הנוראים, החליט שנה אחת לנסוע לעיר הגדולה. הוא לא הכיר את סדר התפילה, ולכן עמד והביט בקהל המתפללים. פתאום החלו האנשים לבכות. התפלא הכפרי על הבכי הפתאומי, והגיע למסקנה, שכנראה האנשים בוכים משום שהתפילה מתארכת והם רעבים. עבר זמן-מה, והבכי פסק. תמה על כך הכפרי, ועלה בדעתו, שכנראה נזכרו האנשים שבבית מחכה להם חמין ריחני, וככל שהוא מתבשל יותר, כן משתבח טעמו. כעבור עוד פרק-זמן שוב החלו המתפללים לבכות. הרהר בכך הכפרי ולבסוף החליט: "נכון שהחמין משתבח בחלוף הזמן, אבל אין בנו עוד כוח לחכות"... סיפור זה סיפר רבי ישראל מרוז'ין, ואמר: "בעצם, זהו משל על הגלות".

מחשבות זרות
אחד מחסידי רבי שמואל (המהר"ש) מליובאוויטש, שכיהן כרב באחת מעיירות הסביבה, הגיע אליו שנה אחת לראש-השנה. בשעת התקיעות שם החסיד לב שב'תרועה' תוקע הרבי ארבעים ושניים קולות ('טרומיטין'). העניין הפליאו והוא החליט להיכנס אל הרבי ולשאול לפשר הדבר. כשנכנס לאחר החג ל'יחידות', שאל את שאלתו. אמר לו הרבי: "תמהני עליך שבשעת התקיעות אתה חושב מחשבות זרות". התפלא הרב: "וכי אלה מחשבות זרות?!". הסביר הרבי: "האם אתה חושב ש'מחשבות זרות' הן רק מחשבות של שטות והבל? גם כשחושבים מה שלא צריכים לחשוב, אפילו בענייני קדושה, הרי זה בבחינת מחשבות זרות".

לדבר אמת בשוק
אחד מחסידי רבי שמואל (המהר"ש) מליובאוויטש, שכיהן כרב באחת מעיירות הסביבה, הגיע אליו שנה אחת לראש-השנה. בשעת התקיעות שם החסיד לב שב'תרועה' תוקע הרבי ארבעים ושניים קולות ('טרומיטין'). העניין הפליאו והוא החליט להיכנס אל הרבי ולשאול לפשר הדבר. כשנכנס לאחר החג ל'יחידות', שאל את שאלתו. אמר לו הרבי: "תמהני עליך שבשעת התקיעות אתה חושב מחשבות זרות". התפלא הרב: "וכי אלה מחשבות זרות?!". הסביר הרבי: "האם אתה חושב ש'מחשבות זרות' הן רק מחשבות של שטות והבל? גם כשחושבים מה שלא צריכים לחשוב, אפילו בענייני קדושה, הרי זה בבחינת מחשבות זרות".