ממה עושים את השופר?

(ראש השנה פרק ג', מתוך משניות ב,ה):"כל השופרות כשרין, חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן".
רבי יהודה אומר: "בראש השנה תוקעין בשל זכרים".
בספר במדבר כתוב "יום תרועה יהיה לכם". בפסוק אחר, הכתוב בספר ויקרא, כתוב "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי, בעשור לחודש" (ויקרא כה,ט). משני הפסוקים יחד אנו למדים כי "תרועה" הם קולות שמשמיעים ב"שופר".
לפרה יש קרנים. לקרן של הפרה לא קוראים שופר. רק לקרן של האיל או היעל קוראים שופר, ולכן רק בהם יכולים לתקוע.
רבי יהודה אומר, שבראש השנה תוקעים בשופר של איל, שהוא כפוף. מדוע צריך לתקוע בשופר כפוף? כי בראש השנה אדם צריך לזכור שהוא עומד ביום הדין. האיש המתפלל עומד כפוף, והשופר שהוא תוקע בו - גם הוא כפוף.
רמב"ם הלכות שופר פרק א הלכה א:
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה.
שנאמר "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כ"ט). ושופר שתוקעין בו, הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש.

תקיעה בשופר

• בין התקיעות יהרהר בתשובה, ובכך שהוא מוכן למסירות נפש, ורצוי שיקבל עליו באותו זמן הנהגה טובה, הקפדה במצוה שנכשל בה או מידת חסידות חשובה.
• מעיקר הדין, נשים אינן חייבות בשמיעת שופר, אך הן נהגו בזה ומשתדלות לשמוע כפי יכולתן.
• כאשר תוקעים באופן מיוחד לנשים, תברך על כך אחת הנשים האשכנזיות ותפטור את כולן

איך שומעים קול שופר?

ראש השנה פרק ג משנה ז: "התוקע לתוך הבור, או לתוך הדות, או לתוך הפיטם, אם קול שופר שמע יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא".
וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת,
ושמע קול שופר או קול מגילה - אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא.
אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיון לבו וזה לא כיון לבו.
ביאור המשנה:
בור - חפירה באדמה.
דות - מרתף.
פיטס - חבית גדולה.
המשנה מספרת על אנשים שתקעו בשופר בימים של צרות, כאשר היה אסור ליהודים לתקוע בשופר. יהודים היו נכנסים למרתפים ותוקעים שם. המשנה מסבירה מתי הקול הוא קול שופר: אם שומעים את קול השופר, ולא את ההד שקול השופר מעורר, זוהי תקיעת שופר, והשומע יצא ידי חובת תקיעה. אם שומעים הד-שופר, אין זה קול שופר, ואין השומע יוצא ידי חובתו.
החצי השני של המשנה עוסק באדם שהיה עובר ליד בית כנסת, או ששמע את תקיעת השופר כשהוא בבית. וכאן מבדילה המשנה בין אדם שהתכוון לשמוע את קול השופר כדי לקיים את המצווה, לבין אדם ששמע, אבל לא התכוון לקיים את המצווה.
הראשון - יצא ידי חובת שופר, והשני לא יצא, והוא צריך לחזור ולשמוע תקיעת שופר.


המשמעות של תקיעת שופר בראש השנה

כאמור, ראש השנה הוא "יום תרועה", וייחודו של החג הוא תקיע בשופר. חז"ל הדגישו את תפקיד השופר כסמל ליום הדין: השופר הוא אמצעי המכריז על ישיבת בית הדין בשמים על אלוהים השופט את העולם. השופר מיועד גם לזרז את בני האדם העומדים למשפט, לעורר בהם חרדה מיום הדין ולגרום להם להתחרט על מעשיהם הרעים.
לקשר זה שבין השופר לחרטה נמצא גם רמז לשוני במדרש: השופר קורא לנו "שפרו מעשיכם". (פסיקתא דרב כהנא, כג, ח)
הפילוסוף היהודי פילון מציג שתי משמעויות לתקיעת שופר: משמעות אחת נוגעת לעם ישראל, והשנייה לאנושות כולה. מבחינת עם
ישראל, תקיעת השופר מזכירה את קול השופר במעמד הר סיני : "קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד" (שמות י"ט 16). מבחינה כללית השופר הינו כלי הקורא למלחמה או המזהיר מפני מלחמה מתקרבת. עלפי פילון, תקיעת השופר בראש השנה מזכירה לנו, לעם ישראל, את מעמד הר סיני, ולעולם כולו את המלחמות ואת התקווה להפסקתן ולהיעלמות הרוע מן העולם, כמו שכתוב בתפילת ראש השנה: "וכל הרשעה [הרשעות שבעולם] כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" והכוונה לבקשה מה', שיבטל את כל משטרי הרוע בעולם (ובכך יביא להפסקת המלחמות).