ראשיתו של השופר-בקרן של אייל.
על ידי חימום המים רותחים מביאים את הקרן לידי ריכוך וגמישות,
דבר המאפשר לקלף ולהפשיט מעליה את הקליפה החיצונית הגסה, עד שיורדים
לקליפה העדינה שלמטה. כמו כן, במצב זה של התרככות ניתן לעצב את
הקרן בכל צורה רצויה בהתאם למקובל בעדות השונות:
ביהדות המזרח נהוג: ..."השופר הכפוף, סמל לתפילת היהודי בענווה,
כדי לכופף לבנו לפני אבינו שבשמיים".
בעדת התימנים נהוג: השופר הארוך והמסולסל, ויש שאף מקשטים אותו
ומשבצים אבני-חן.
גם בנוגע לקולו של השופר יש העדפות שונות אצל העדות.
בעדה התימנית אוהבים את קולו כהה ועמום, כאילו הוא עונה מן המדבר.
בעדה האשכנזית מעדיפים קול "בכייני", דק וגבוה.
בעדה הספרדית אוהבים קול חגיגי, כאילו הוא מבשר ניצחון והצלחה
או קבלת התפילה בשמיים.
|
|
